עת"א 54225-06-14

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם לוועדת השחרורים יש זכות להורות על החרמה זמנית של שחרור ומאסר לתקופת ביניים. העותרים טוענים כי חוק השחרורים אינו מעניק לוועדה סמכות זו וכי הוא פוגע בזכות היסוד שלהם לחירות. עם זאת, מסקנת השופטים היא כי לוועדה יש סמכות זו כרשות עזר לפי סעיפים 17(ב) לחוק הפרשנות ו-20(א) לחוק השחרורים. הם סבורים כי חירותם של העותרים אינה מוחלטת וכי יש להתחשב גם באינטרס הציבורי, במיוחד נוכח חומרת העבירות שבוצעו והעובדה שהעותרים הם אסירים ביטחוניים. יתר על כן, החלטת הביניים נדרשה משום שהעותרים ביקשו זמן להכין את הגנתם ועורכי דינם לא נכחו בדיון הראשוני. השופטים דוחים גם את טענות העותרים בדבר היעדר עיון בחומר חסוי והיקף הפרטים שנמסרו בבקשה. לבסוף מחליטים השופטים פה אחד לדחות את העתירה.