ת"א 1167/04

תקציר

השופט בתיק הפקעת מקרקעין זה קבע את השיטה המתאימה לחישוב הפיצויים המגיעים לתובעים, ודחה רבות מטענותיהם. ראשית, השופט קובע כי אין עוד מקום להעריך באופן אוטומטי דונם אחד מכל חלקה מופקעת לפי שווי מגורים, אלא להעדיף את שיטת ההערכה ההשוואתית המתחשבת בשווי שוק. גישה זו מתאימה במיוחד לקרקעות לא בנויות שהופקעו לפני עשרות שנים. שנית, השופט מצדד בשמאי הנתבע באימוץ השיטה ההשוואתית, וקובע כי הערכת שווי הקרקע בשטחים חקלאיים על ידי השמאי ב-7 ש"ח למ"ר היא סבירה. טענות התובעים בדבר "הקפאת השוק" והפוטנציאל ליצירת מגרשי בנייה נוספים אינן נתמכות ומשכך נדחות. העסקאות ההשוואתיות שנבחנו על ידי שמאי הנתבעת נמצאו כמייצגות כראוי את שווי השוק של חלקות התובעים. שלישית, גם תביעת התובעים להוצאות נלוות נדחית שכן היא לא הועלתה בכתב התביעה המקורי ואינה נתמכת בראיות. לבסוף, השופט קובע כי בחתימתם על הסכמים לקבלת סכומי פיצוי שאינם שנויים במחלוקת, בחרו התובעים במסלול הפיצוי לפי סעיף 12 לפקודה, ולכן אינם זכאים לפיצוי לפי סעיף 13. בסיכומו של דבר, השופט מחליט כי התובעים זכאים לפיצוי בשיעורים שנקבעו על ידי שמאי הנתבעת, כאשר סכום נוסף יוכר עבור חלקה 12 שבה היה מטע זיתים. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.