בש"פ 3239/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ההחלטה להשאיר נאשם במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בשל הפרת תנאי הערבות. על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי, בית משפט יכול להורות על מעצר אם הופרו תנאי הערבות, ובלבד שיש ראיות לכאורה לאשמה בעבירה המקורית. במקרה זה, הנאשם נמצא אשם והפר את תנאי שחרורו בכך שיצא ממעצר הבית ללא אישור והשתתף בעבירה נוספת לכאורה, ובכך הצדיק את המעצר לפי סעיף 21(א)(2), שנועד להפרת ערבות. בית המשפט הדגיש את החשיבות של ראיות לכאורה, אשר לאחר ההרשעה אינן זקוקות להערכה מחודשת עם קביעת האשמה. בית המשפט הדגיש גם את הצורך במעצר אלא אם כן קיימת חלופה השומרת במידה מספקת על שלום הציבור ועל ציות הנאשם. למרות ערעורו של הנאשם, הדגיש בית המשפט את חומרת הפרת תנאי השחרור, וחיזק את הצורך לשמור על אמון הציבור בחלופות המעצר השיפוטיות. בהתחשב בעברו הפלילי של הנאשם ובעבירות האחרונות, קבע בית המשפט כי המשך מעצרו מוצדק כדי להפחית את הסיכון ולשמור על היושרה המשפטית. לפיכך, הערעור נדחה, תוך שהוא קובע כי אין חלופה למעצר מתאימה בתרחיש זה.