ת"צ 1840/09

תקציר

המקרה שלפנינו הוא בקשה לאישור תביעה ייצוגית בעניין חישוב דמי שכירות ודמי ניהול לשוכרים בקניון. המבקשים, שהם שוכרים בקניון, טוענים כי המשיבים, מפעילי הקניון, חישבו את דמי השכירות המגיעים להם על בסיס שטח החורג מהשטח המושכר בפועל. לטענת המבקשים, הסכמי השכירות אינם ברורים ומטעים, ומשאירים מקום לפרשנות שתוסיף 15% לשטח החנות. עם זאת, השופטת מוצאת כי בהסכמים, ובפרט בנספח י', נכתב בבירור כי "השטח המושכר" כולל את שטח החנות בתוספת תוספת לשטחים ציבוריים, המהווה 15% מהשטח המושכר. פרשנות זו נתמכת עוד יותר על ידי הדוגמאות המספריות המובאות בהסכמים. מכאן מסיק השופט כי שיטת החישוב של המשיבים עולה בקנה אחד עם הסכמי החכירה ונספח י' מבהיר כל עמימות אפשרית. כמו כן, השופטת מדגישה כי כל טענה של טעות או הטעיה תחייב בירור פרטני של כל שוכר, שכן הבנת תוכן ההסכם תשתנה בין השוכרים. המבקשים לא הציגו ראיות לכך שדייר אחר כלשהו מפרש את ההסכם כפי שהם מפרשים, דבר המצביע על חוסר הומוגניות בתוך קבוצת התובעים. בנוסף, נראה כי המבקשים עצמם לא שילמו את האגרות הנוספות בגין השימוש בשטחים ציבוריים, לפי גרסת המשיבים, דבר המטיל ספק בעילת התביעה האישית שלהם. עוד מציינת השופטת כי התביעה הוגשה זמן קצר לאחר שהמשיבים דרשו מהמבקשים תשלום דמי שכירות, דבר שהעלה חשש למניעי המבקשים וליכולתם לייצג את הקבוצה. השופט מדגיש כי מספר התובעים הפוטנציאליים אינו גדול, ורובם גופים כלכליים רבי עוצמה שהיו יכולים בקלות להגיש תביעות אישיות אם היו חשים שנעשה להם עוול. הפיצוי הגבוה יחסית המבוקש, בסך מאות אלפי שקלים, מכביד עוד יותר על אישור התובענה הייצוגית, שכן מטרתן העיקרית של תובענות ייצוגיות היא מתן סעד ליחידים שאחרת לא היו טורחים לתבוע את זכויותיהם בשל הנזק הקטן יחסית. לבסוף מזכירה השופטת כי טענת המבקשים בדבר היעדר מידות נאותות לוקה בחסר, שכן היא אינה עילת התביעה הייצוגית ואין כל ראיה לכך שהיא חלה על דיירים אחרים. מכל הטעמים הללו דוחה השופט את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית ומורה למבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 150,000 ₪.