עת"מ 27096-07-17

תקציר

העותרת ערערה על החלטת המשיב מיום 21.6.2016 שלא ליתן אישור להיתר לשימוש חורג למבנה המתיימר לשמש כבית ספר. העתירה נדחתה. נקבע כי העתירה התעכבה תחילה בהגשתה, עברה את מגבלת הזמן של 45 יום, והפכה תיאורטית. העותרת לא הגישה את העתירה בתוך שנה מיום ההחלטה המינהלית, וההתקשרות עם הרשויות בתקופה זו לא שללה את השיהוי. בית המשפט מצא כי השיהוי האובייקטיבי של העתירה פגע באינטרסים של התלמידים, ההורים וצוות בית הספר, במיוחד בהתחשב בסיכונים הבריאותיים הנשקפים מהמקום. יתר על כן, בית המשפט לא ראה כל פגיעה בשלטון החוק בדחותו את העתירה על הסף. לגופה, החלטת המשיב נמצאה סבירה ומבוססת על ראיות מספיקות, בדבר מפגעים סביבתיים ובריאותיים פוטנציאליים. בית המשפט סירב להחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתו של המשיב והדגיש כי אין ביכולתו להתערב במומחיותו ובסמכותו של המשיב. בנוסף, טענת העותר כי עסקים אחרים פעלו באזור הוגדרה כלא רלוונטית, שכן בתי הספר מוחזקים בסטנדרטים שונים. לבסוף, ציין בית המשפט כי תקנות התכנית הרלוונטיות אינן מתירות שימוש במקום כבית ספר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם הוצאות משפט למשיב.