עמ"ש 50602-01-22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על הכרה בידועים בציבור. ערכאת הערעור קבעה כי אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, לפיהם המשיב והמנוח היו ידועים בציבור. קביעתה של הערכאה הנמוכה יותר התבססה על ראיות מהימנות שהוצגו, לרבות עדויות ומסמכים נוספים, שהובילו את השופט למסקנה כי בני הזוג חיו יחד כבני זוג למעלה מ-15 שנה. הם חלקו משק בית משותף וניהלו חיי משפחה, כשהם דואגים זה לזה. המערערת, שהייתה בתו של המנוח, טענה כי המשיב היה מכר בלבד, אך בית המשפט מצא את טענתה בלתי משכנעת. המשיב הצליח לפרוק את נטל ההוכחה הנדרש לביסוס יחסי ידועים בציבור, והראיות תמכו בטענתו. בית המשפט הדגיש את אופיו הסובייקטיבי של המבחן לבחינת השאלה האם בני זוג הם ידועים בציבור והזהיר מפני התערבות במסקנותיו העובדתיות של בית משפט קמא, במיוחד כאשר הן מבוססות על ממצאי מהימנות. נוכח הנימוקים שפורטו, נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות המשיב. עם זאת, מאחר שהמשיב נפטר, הסכום היה אמור לעבור ליורשיו או לעיזבונו.