ת"א 18448-07-18

תקציר

הנתבע, דייר מוגן, עמד בפני פינוי לאחר שלא שילם דמי שכירות במשך תקופה ממושכת, בהיקף של כשנה וחצי. התובעת, שרכשה זכויות בנכס, ציינה סיבות נוספות לפינוי, ובהן התנכלות הנתבעת לשכנים, שימוש בלתי מורשה בחניות וסירובה לאפשר תיקונים. בית המשפט הכיר בעילות הפינוי בהתבסס על אי תשלום דמי שכירות והתנהגותו המפריעה של הנתבע. עם זאת, בית המשפט החליט שלא לפנות לאלתר, והעניק לנתבע סעד הוגן בשל היותו שוכר לטווח ארוך, מצבו הרפואי והיעדר ראיות לחלופות דיור. תחת זאת, בית המשפט הורה לנתבעת לעמוד בתנאים מסוימים כדי להמשיך להתגורר בדירה. תנאים אלה כללו תשלום דמי שכירות באיחור, הימנעות מחניה שלא כדין, מתן גישה לתובע לשטחים המשותפים של הנכס, הימנעות מהפרעות ומתן אפשרות לתיקונים נדרשים. בנוסף, נדרשה הנתבעת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של התובעת. פסק הדין הדגיש את נסיבותיו הספציפיות של המקרה ואת הצורך לאזן בין מצבו של הנתבע לבין שיקולים של חוסר תום לב וזכויות בעל הנכס.