ת"פ 27815-04-25

תקציר

## ניתוח משפטי של גזר הדין בעניין מדינת ישראל נ' שבאט ואח' גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין מדינת ישראל נ' נור אלדין שבאט ואמיר כיואן (להלן: "הנאשמים") מהווה מקרה בוחן מעניין להבנת יישום עקרונות ענישה, הדין הפלילי ביחס לעבירות טרור, והדינמיקה בין פעולות התכנון לביצוע, תוך בחינת מגוון עבירות שבוצעו על ידי הנאשמים. **עיקר ההרשעות והעבירות:** הנאשמים הורשעו, בהתאם להודאתם, במספר עבירות הנוגעות לפעילות טרור. נאשם 1 הורשע בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, ניסיון לחברות פעילה בארגון טרור, וניסיון שידול למעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה. נאשם 2 הורשע בעבירות של קשירת קשר לחברות פעילה בארגון טרור, סיוע לניסיון לחברות פעילה בארגון טרור, והחזקת סכין שלא כדין. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **הבחנה בין אירועים נפרדים:** בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם יש לראות את מעשי הנאשמים כאירוע אחד או כאירועים נפרדים. ההגנה טענה כי יש לראות הכל כאירוע אחד, בעוד שהמאשימה ביקשה להפריד בין האירועים לצורך קביעת מתחמי ענישה שונים. בית המשפט קיבל את עמדת המאשימה וקבע כי מדובר בשני אירועים נפרדים עבור כל אחד מהנאשמים. * **עבור נאשם 1:** האירוע הראשון נוגע לניסיון השידול במסגד אל אקצא, והאירוע השני נוגע למגע עם סוכן חוץ וניסיון לחברות פעילה בארגון טרור (הנסיעה לשכם וטול כרם). * **עבור נאשם 2:** האירוע הראשון נוגע להחזקת הסכין וקשירת הקשר במסגד אל אקצא, והאירוע השני נוגע לסיוע לניסיון לחברות פעילה בארגון טרור (ההסעה לשכם). הבחנה זו היא בעלת חשיבות רבה לקביעת העונש, שכן היא מאפשרת התייחסות פרטנית לחומרת כל אירוע ולדרגת האשמה הייחודית של הנאשם בכל אחד מהם. היא משקפת את עקרון ההלימה, המחייב התאמה מדויקת בין חומרת המעשה לבין חומרת העונש. 2. **עקרון ההלימה ומתחמי ענישה:** בית המשפט התבסס על עקרון ההלימה כעיקרון מנחה בענישה. משמעות הדבר היא קביעת יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה, נסיבותיו, ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג העונש ומידת חומרתו. קביעת מתחמי ענישה נפרדים לכל אירוע היא ביטוי ליישום עקרון זה. * **עבור נאשם 1:** נקבעו מתחמי ענישה שונים: 3-5 שנות מאסר לאירוע הראשון (שידול) ו-26-46 חודשי מאסר לאירוע השני (מגע עם סוכן חוץ וניסיון חברות). * **עבור נאשם 2:** נקבעו מתחמי ענישה שונים: 20-40 חודשי מאסר לאירוע הראשון (החזקת סכין וקשירת קשר) ו-14-24 חודשי מאסר לאירוע השני (סיוע). ההפרדה בין מתחמי הענישה משקפת את הבחינה המדוקדקת של היסודות העובדתיים והנפשיים של כל עבירה, תוך התחשבות בדינמיקה בין הנאשמים. 3. **חומרת עבירות הטרור וההגנה על ביטחון המדינה:** בית המשפט הדגיש את החשיבות העליונה של הערכים החברתיים המוגנים בעבירות טרור – ביטחון המדינה, שלום הציבור, והגנה על חיי אדם. ההתייחסות למעשי ה-7 באוקטובר כרקע למעשי הנאשמים, מדגישה את הרגישות המיוחדת של תקופה זו ואת הצורך בענישה מרתיעה. * **עניין מגע עם סוכן חוץ:** בית המשפט ציטט את פסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 1803/08 שמיר נ' מדינת ישראל) המדגישה את חשיבות הענישה המרתיעה למניעת פעילות המסייעת לארגוני טרור, ומבהירה כי דברים אלו יפים גם לגבי מי שיוצר מגע עם סוכן חוץ. * **עניין ניסיון שידול למעשה טרור:** בית המשפט התייחס להכפלת העונש בגין "מעשה טרור" על פי חוק המאבק בטרור, ולמחצית העונש על ניסיון שידול על פי חוק העונשין, תוך גיבוש עונש מרבי של 12.5 שנות מאסר בעבירה זו. הפסיקה שהוצגה (ע"פ 4995/23, ע"פ 1921/23, ע"פ 6533/18, ת"פ 76750-01-23) מדגימה מתחמי ענישה עבור עבירות דומות, דבר המצביע על מדיניות ענישה מחמירה. 4. **הבחנה בתפקידי הנאשמים:** בית המשפט הבחין בין תפקידו של נאשם 1, שהוגדר כ"מבצע עיקרי" ו"מבצען הבלעדי" בחלק מהעבירות, לבין תפקידו של נאשם 2, שהוגדר כ"מסייע" ו"במעגל החיצוני". הבחנה זו באה לידי ביטוי בקביעת מתחמי הענישה השונים, כאשר נאשם 1 קיבל עונש כולל גבוה יותר (58 חודשי מאסר) לעומת נאשם 2 (30 חודשי מאסר). 5. **החזקת סכין:** העובדה שנאשם 2 החזיק בסכין, גם אם לא נעשה בה שימוש, מהווה נסיבה מחמירה. בית המשפט התייחס למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות החזקת סכין (רע"פ 5833/20, רע"פ 8181/20, עפ"ג 33805-09-20, ת"פ 52941-12-23) והדגיש כי החזקת סכין במקום רגיש כאלאקצא עלולה ליצור סכנה. 6. **התחשבות בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה:** בית המשפט הביא בחשבון גם נסיבות אישיות של הנאשמים, כגון: * **עבר פלילי נקי:** לזכות שני הנאשמים. * **הודאה וחיסכון בזמן שיפוטי:** לזכות שני הנאשמים. * **שיתוף פעולה עם החוקרים:** לזכות נאשם 1, כאשר נטען כי מסר שמות וחשף שיטות עבודה. * **רקע משפחתי:** לזכות שני הנאשמים, תוארה משפחות נורמטיביות המתביישות במעשי הנאשמים. * **השפעת המעצר:** לזכות נאשם 2, נטען כי המעצר היה בעל אפקט מרתיע משמעותי. עם זאת, חשוב לציין כי לא הוגשו תסקירי מבחן, דבר המגביל את היכולת להתחשב בשיקום. 7. **חידושים ויישום הלכות:** * **עיתוי ביצוע העבירות:** בית המשפט הדגיש כי עיתוי ביצוע העבירות, בתקופת מלחמה (7 באוקטובר ואילך), מהווה נסיבה מחמירה באופן משמעותי, הן עבור נאשם 1 והן עבור נאשם 2. * **"קצר המרחק בין פעולות הנאשמים לבין ביצוע מעשה טרור":** הערכה זו של המאשימה, שבית המשפט מצא להד קולה, מדגישה את החשש הממשי מפני הפיכת הכוונה לפעולה. * **תפקיד "סוכן חוץ" והשלכותיו:** ההרשעה בסעיף 114 לחוק העונשין (מגע עם סוכן חוץ) מלמדת על הגישה המחמירה כלפי מגעים עם גורמים המהווים סכנה לביטחון המדינה. * **הפרדה בין קשירת קשר לסיוע:** בית המשפט הבחין בין קשירת קשר לחברות פעילה (אירוע ראשון אצל נאשם 2) לבין סיוע לניסיון לחברות פעילה (אירוע שני), כאשר ההפרדה נובעת מחרטתו המאוחרת של הנאשם 2. 8. **חלטות נוספות:** * **חילוט אופנוע:** בית המשפט הורה על הפקדת 20,000 ₪ כתנאי לשחרור האופנוע, אחרת יחולט לטובת אוצר המדינה. זוהי דוגמה ליישום עקרון החילוט ככלי למניעת שימוש ברכוש לביצוע עבירות. * **החזרת מחשבים:** בהסכמת הצדדים, הוחלט להחזיר את המחשבים שנתפסו. **סיכום:** גזר הדין מדגים יישום מורכב של דיני העונשין בהקשר של עבירות טרור. בית המשפט הקפיד על הבחנה בין אירועים נפרדים, תוך קביעת מתחמי ענישה התואמים את חומרת כל מעשה ודרגת האשמה של הנאשם. הוא הדגיש את החשיבות העליונה של ביטחון המדינה, תוך שקלול מכלול הנסיבות, לרבות נסיבות ביצוע העבירה ונסיבות שאינן קשורות בה. הדבר משקף את המגמה של החמרה בענישה במקרים של עבירות הנוגעות לביטחון המדינה, במיוחד בתקופות רגישות.