ע"א 30/03

תקציר

במקרה דנן, ביקשה המערערת לפסול את השופט מיכאל שפיצר מלדון בעניינה נגד המוסד לביטוח לאומי בעניין גמלת הבטחת הכנסה, בטענה כי מחלוקות קודמות ותלונה שהגישה נגדו עלולות לפגוע במשוא פנים. המערער ערער בעבר על החלטה באותו עניין, שהוחזרה לבית המשפט המחוזי ונקבעה בפני השופט שפיצר. בקשתה לפסילה נבעה מחשש שמעורבותו הקודמת בענייניה תשפיע על שיקול דעתו. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בקובעו כי היכרות עם תיק בעבר אינה מצדיקה אוטומטית פסילת שופט. הערעור התמקד בחשש למשוא פנים, שהוסדר בהוראות חוק ספציפיות הקובעות כי על שופט להוכיח "חשש ממשי למשוא פנים" כדי שתתרחש פסילה. פסקי הדין הדגישו סטנדרט אובייקטיבי, שבו מקצועיותו של השופט מניחה את יכולתו להישאר בלתי משוחד למרות אינטראקציות העבר. בהחלטה הסופית נקבע כי לא היה חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט שפיצר, ולכן דחה את הערעור על פסילה, ללא חיוב בהוצאות, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 1.4.2004.