עת"מ 2323/06

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למספר עתירות נגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. העתירות התמקדו בביטול סעיף בתכנית פיתוח מקומית ("קו השבת זכויות"). ביטולו של קו זה מנע מבעלי הקרקעות, שאדמותיהם הופקעו לצורך סלילת כביש אזורי, לקבל פיצוי בדמות זכויות בנייה במסגרת תכנית הפיתוח. העותרים העיקריים היו יחידים שאדמותיהם הופקעו לצורך סלילת הכביש. לטענתם, הובטח להם פיצוי בדמות זכויות בנייה וכי ביטול קו השבת הזכויות פוגע בזכויות הקניין שלהם ואינו סביר. עותרים נוספים היו המועצה המקומית גבעת שמואל ובעלי קרקעות בתחום תכנית הפיתוח שתמכו בהכללת קו שיקום הזכויות. בין המשיבים, שהתנגדו לעתירות, היו המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, ועדת המשנה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז וקבוצות ואישים שונים שהתנגדו לתוכנית הפיתוח. בית המשפט קיבל את עיקר העתירות והורה על השבת קו הזכויות בתכנית הפיתוח. בית המשפט קבע כי ביטול הקו היה בלתי חוקי ובלתי סביר. בית המשפט מצא כי הפרקטיקה של הכללת קו שיקום זכויות בתוכניות פיתוח הסמוכות לפרויקטי תשתית, כגון כבישים, הייתה נפוצה בהליכי תכנון. מטרתו הייתה לפצות בעלי קרקעות שאדמותיהם הופקעו לטובת הפרויקט הציבורי, ללא צורך בתשלומים מיידיים מהקופה הציבורית. במקום זאת, בעלי קרקעות אלה קיבלו זכויות בנייה בתוכנית הפיתוח הסמוכה, ובכך חסכו זמן וכסף. בית המשפט דחה את טענת המשיבים כי שיקום קו הזכויות אינו חוקי משום שהוא שימש רק ככלי פיצוי ואין לו תכלית תכנונית. בית המשפט קבע, כי למרות שתכליתה העיקרית של תכנית היא תכנון, עליה לכלול גם מנגנון לחלוקה צודקת של זכויות בתחום התכנית. לפיכך, הכללת קו השבת הזכויות בתכנית הפיתוח הייתה כדין. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי ביטול הקו היה בלתי סביר וכי ועדת המשנה לעררים לא נתנה משקל מספיק לאינטרסים הציבוריים והפרטיים התומכים בהכללתו. בית המשפט הדגיש את יתרונות ההסדר, לרבות האצת פרויקטי תשתית חיוניים ופטור המדינה מהתחייבויות כספיות מיידיות כלפי בעלי הקרקע. עוד קבע בית המשפט כי ביטול הקו ייצור מצב מפלה, שכן הוא ייטיב עם חלק מבעלי הקרקעות על חשבון אחרים שגם אדמותיהם יועדו לכביש. בית המשפט ציין כי זכותם של בעלי הקרקע לפיצוי אינה מוחלטת וכי הם נטלו סיכון באי אישור תכנית הפיתוח כאשר הסכימו לוותר על פיצוי מיידי. עם זאת, בית המשפט דחה שני מרכיבים אחרים של העתירות. הראשון התייחס לתנאי שהיתרי בנייה בשכונה החדשה יינתנו רק לאחר פינוי פולשים מכל האזור. בית המשפט הסכים עם מוסדות התכנון כי פינוי הפולשים הוא תנאי סביר לפיתוח האזור. המרכיב השני נגע לצמצום מספר הקומות באחד הבניינים בתוכנית הפיתוח. בית המשפט מצא כי גם החלטה זו סבירה ונתונה לשיקול דעתם של מוסדות התכנון. לבסוף, הורה בית המשפט למשיבים שהתנגדו לעתירות לשאת בהוצאות העותרים, בסך 160,000 ₪, שיוקצו בהתאם למיפוי התנגדות המשיבים על ידי העותרים. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 29.8.10.