בש"א 3863/09

תקציר

המבקשים, שהם עובדי חברת שמירה, ביקשו מבית הדין לעבודה לבטל את החלטת רכבת ישראל לפטר אותם מתפקידם כמפקחים בישיבות הרכבת והכבישים. לטענתם, ההחלטה מהווה אפליה נגדם משום שלא שירתו בצבא, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולאמנות בינלאומיות. רכבת ישראל טענה כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בה, שכן הוא אינו מעסיקם הישיר של המבקשים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות המבקשים כי רכבת ישראל העסיקה אותם בפועל ולכן מוטלת עליה החובה להימנע מלהפלות אותם לרעה. המבקשים והממונה על שוויון הזדמנויות בעבודה טענו כי הקריטריונים שקבעה רכבת ישראל לתפקיד המפקח מפלים משום שהם מעניקים יתרון למי ששירת בצבא ונוסחו כך שיעקפו את איסור האפליה. ברכבת ישראל טענו כי הקריטריונים הכרחיים לאופי התפקיד. בית המשפט בחן את האופן שבו קבעה רכבת ישראל את הקריטריונים ומצא פגם מהותי באי הבאת ראיות מתאימות להתייעצות פנימית בתוך הרכבת או לניתוח תאונות שאירעו ברכבת. בית המשפט מצא כי רכבת ישראל לא הוכיחה כי הקריטריונים מתחייבים מאופי התפקיד ולכן מהווים אפליה עקיפה. רכבת ישראל אמנם לא הייתה המעסיקה הישירה של המבקשים, אך היא יכלה והייתה צריכה לאפשר להם להציג את טיעוניהם בטרם קבלת ההחלטה לפטרם. בית המשפט נעתר לבקשת המבקשים לצו מניעה זמני וביטל את ההחלטה לפטרם, מבלי לחייבם בהפקדת ערבות, נוכח אופי הפגיעה החוקתית הנטענת בבקשה. הרכבת ספגה ביקורת על האופן שבו קבעה את הקריטריונים, אך הודגש כי בית המשפט לא נטל על עצמו את תפקיד הרשות המנהלית בקביעת הקריטריונים לתפקיד, ומשימה זו נותרה בידי הרכבת.