ת"א 40303-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בשתי תביעות לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין הנמצאים בקריית אתא. התביעה הראשונה היא עבור חלקות 2 ו-19, והתביעה השנייה היא עבור חלקות 13, 46 ו-51. בית המשפט איחד את שתי הטענות. התובעים הם יורשיהם של בעלי הקרקע שנפטרו. הנתבעות הן מדינת ישראל ורשות מקרקעי ישראל. בית המשפט מסכם תחילה את הרקע העובדתי ואת טענות התובעים. לאחר מכן, היא מתייחסת לסוגיית השיהוי בהגשת התביעות וקובעת כי לא ניתן לקבל את טענות השיהוי של הנתבעים בשל היעדר ראיות לוויתור על זכויות מצד התובעים, וקיומו של משא ומתן והסכמי פיצוי לגבי חלק מהחלקות. לאחר מכן, בית המשפט דן בפיצויי ההפקעה ובשערוך. היא קובעת כי התובעים זכאים לבחור בתוואי של פיצוי קרן נומינלית בתוספת פיצוי פירות נומינלי (דמי חכירה אבודים) בגין הפקעת חלקות 2 ו-19. בית המשפט קובע גם את עקרונות החישוב לפיצוי המגיע בגין הפקעת חלקות אלה, אשר יתבססו על פסק הדין בעניין טבר. לגבי חלקות 13, 46 ו-51 קובע בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצוי בגין רכישת חלקות אלה, שכן הוכח כי המדינה שילמה פיצויים רק עבור חלק מחלקות אלה. הפיצוי יחושב לפי שווי השוק של החלקות ביום 1.1.1950, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק המתקן, מאותו מועד ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, בית המשפט מורה לנתבעים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובעים ומשפה את התובעים בגין אגרות בית משפט ושכר טרחת השמאי שמונה על ידם. לבסוף, בית המשפט מציין כי תשלום הפיצויים לתובעים יהיה כפוף להצגת מסמכי ירושה. פסק הדין ייחתם על ידי בית המשפט והעתק יישלח לשני הצדדים.