ע"א 497/60

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני ערעורים נגדיים בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בתביעת נזיקין כתוצאה מתאונת עבודה. עובד תבע עובד אחר ואת המעסיק לפיצויים לאחר תאונה בעבודה שבה מוט ברזל פגע בו בבטנו. בית המשפט המחוזי הטיל על המעסיק אחריות ודחה את התביעה נגד העובד. גם המעסיק וגם העובד ערערו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של העובד, בקובעו כי לא ניתן להשתמש בסעיף 54 לפקודת הנזיקין האזרחיים כדי להוכיח כי התאונה נגרמה על ידי העובד, ואין די בעדותו של העובד, שהייתה הראיה היחידה התומכת בטענתו, כדי לבסס את חבותו של העובד. עוד קבע בית הדין כי ערעור המעסיק, שטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שראה בדו"ח שהגיש המעסיק למוסד לביטוח לאומי הודאה בחבות, לוקה בחסר. הדו"ח, שהתבסס על גרסת העובדת לאירועים, נחשב, ובצדק, כהודאה בגרסתה של העובדת, אלא אם כן המעסיק הצליח להוכיח שהיא שקרית, דבר שהיא לא עשתה. יתר על כן, הודאה בעובדה, להבדיל מהודאה בזכויות, יכולה לשמש כראיה גם אם לא נמסרה לתובע או לצורך התביעה. השופט כהן, בהתנגדות חלקית, טען כי אין לראות בדו"ח הודאה של המעסיק משום שהוא לא נועד להיות כזה, והמעסיק חתם עליו רק כדי לתמוך בתביעת העובדת לתגמולים, ולא כדי להודות בחבותה שלה. עוד הדגיש כהן כי הדו"ח אינו מהווה ראיה ברורה וחד משמעית לאחריות ואין להשתמש בו כדי לבסס את הודאת המעסיק בזכותו של העובד לפיצויים. לפיכך, דחה בית הדין את ערעורו של העובד ודחה, ברוב דעות, את ערעור המעסיק, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו.