ע"פ 675/81

תקציר

המדינה ערערה על זיכויו של נאשם שהואשם במסירת עדויות סותרות ועדות שקר. סעיפי האישום התבססו על סתירה בין הודעה שמסר הנאשם במשטרה לבין עדותו בהליך משפטי נפרד. בעוד שהערכאה הנמוכה יותר הרשיעה אותו במתן עדות סותרת, היא זיכתה אותו מעדות שקר בטענה שעדותו התומכת של החוקר לוקה בחוסר אמינות. הסוגיה הניצבת בפני בית המשפט העליון היא האם עדותו של החוקר מחייבת סיוע, ואם כן, מהו סיוע כזה במקרה זה. בית המשפט קבע כי אכן נדרש סיוע להרשעה בעדות שקר וכי היקף המחלוקת קובע את הדרישה לסיוע. מאחר שהסברו של הנתבע לחתימה על כתב התביעה נדחה כבלתי אמין, אין התביעה נדרשת לסייע לעובדות הצרות שעליהן חולק הנאשם. תחת זאת, די בגרסתה הרחבה יותר של האירועים, הנתמכת בהצהרה החתומה ובעדותו של החוקר, כדי לבסס סיוע. לפיכך קיבל בית המשפט את הערעור, הרשיע את הנאשם בעדות שקר וקבע כי העונש שהוטל בגין עדות סותרת יחול גם על האישום בעדות שקר. השופט נתניהו, יחד עם השופטים ברק ושינבוים, קבע כי העונש שהטיל הערכאה הנמוכה יותר היה הולם.