רע"א 9186/00

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בבקשת רשות ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי בירושלים. המקרה המקורי היה תביעת פיצויים שהגיש משיב שנפגע בתאונת דרכים. במסגרת ההליך מינה בית המשפט מומחה לרפואה אורתופדית להערכת מצבו של התובע. עם זאת, השופט סבר כי חוות הדעת של המומחה אינה מבהירה די הצורך את העניין ולאחר בדיקה מעמיקה של המומחה, החליט השופט למנות מומחה אורתופדי נוסף. על החלטה זו הוגש ערעור. בבואו לדון בערעור מדגיש פסק הדין את שיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא בעניינים אלה, במיוחד כאשר מינוי מומחה חדש עשוי לסייע בקביעת האמת בתיקים מורכבים. מינוי מומחים מרובים אינו דבר שבשגרה, אך גם אינו חריג, והחלטת השופט מתבססת על התרשמותו מעדות המומחה ומנסיבותיו הספציפיות של המקרה. יש לציין כי פסק הדין מדגיש כי על בית המשפט מוטלת החובה להבטיח הליך הוגן, במיוחד כאשר יכולתו של התובע להציג ראיות רפואיות משלו מוגבלת על פי חוק. כמו כן, פסק הדין מדגיש כי שכר טרחת המומחה הנוסף יחולק בין בעלי הדין, שהוא תנאי סביר, וחוות דעתו של המומחה הקיים לא תחולק עם המומחה החדש, דבר שימנע משוא פנים פוטנציאלי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, וההחלטה על מינוי מומחה נוסף נותרת על כנה, ללא צורך בתגובה נוספת. פסקה מקיפה זו מתמצתת את עיקרי פסק הדין, ומאזנת בין תפקידי בית המשפט לבין שיקול הדעת המוקנה לשופטים בניהול תיקים כאלה.