גמ"ר 5226-03-20

תקציר

פסק דין זה דן בעונש שיש להטיל על הנאשם, לייבמן, אשר גרם ברשלנות לתאונת דרכים קטלנית. הדיון נפתח בהתוויית עקרון ההלימות, הקובע כי צריך להיות יחס מידתי בין חומרת העבירה, הנסיבות ואשמת הנאשם, לבין העונש שהוטל. על בית המשפט לשקול את הערך החברתי שנפגע ואת היקף הנזק לצד מידת אשמתו של הנאשם והנזק הפוטנציאלי של העבירה. לאחר קביעת אזור הענישה המתאים, על בית המשפט להחליט על העונש הספציפי בתחום זה, תוך התחשבות הן בנסיבות הקשורות והן שאינן קשורות לביצוע העבירה. פסק הדין מדגיש את חומרת גרימת המוות בנהיגה רשלנית, ומדגיש את ערך חיי האדם ואת התוצאות ההרסניות הטמונות בכך. מידת הרשלנות היא גורם מכריע בקביעת העונש, כאשר רמה גבוהה יותר של רשלנות מצדיקה עונש חמור יותר. עובדות המקרה מצביעות על כך שלייבמן סטה מנתיב נסיעתו לתקופה ממושכת, מה שהוביל לתאונה, דבר המלמד על רמה גבוהה של רשלנות. הערך החברתי הנפגע הוא קדושת החיים, שיש לה משקל עצום, ונלקחים בחשבון גם נסיבות התאונה ותוצאותיה. בית המשפט מכיר בנסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הבעת החרטה, גילו ומחויבויותיו המשפחתיות, המותירות חותם עמוק על חייו ועל הסובבים אותו. עם זאת, גם מספר הקורבנות במקרה זה, ארבעה הרוגים ועשרה פצועים, דורש התייחסות רצינית. כדי לקבוע את מתחם הענישה ההולם, פסק הדין בוחן מספר מקרים קודמים, תוך שימת דגש על מדיניות הענישה הרווחת בעבירות מסוג זה – מאסר בפועל ופסילה ממושכת מלנהוג. מסקנת בית המשפט היא כי תחום הענישה ההולם לעבירות של לייבמן נע בין 36 חודשים ל-5 שנות מאסר, לצד צעדי ענישה נוספים לרבות פסילה מלנהוג. במסגרת זו גזר בית המשפט על לייבמן 4.5 שנות מאסר, פסילה בפועל מנהיגה למשך 18 שנים ופיצוי כספי לעיזבונות הנפגעים ולנפגעים. בית המשפט גם נמנע מהטלת קנס כספי, בהתחשב במצבו הכלכלי של הנתבע וברכיב הפיצוי שהוטל. לייבמן נדרש לרצות את עונשו בתוך 45 יום, וניתן נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ עד שיתייצב לריצוי עונשו.