ע"א 324/68

תקציר

פסק הדין של שמחה גוטסדינר ואח' נ' מעונות נורדיה (תל אביב) בע"מ ואח' מתייחס לתביעתם של ארבעה תושבי שכונת נורדיה בתל אביב – שמחה גוטסדינר, אסתר גולדברג, נג'יה סופר ומנחם פריד – שטענו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כי רכשו זכויות בחלקות קרקע מכוח תקופת ההתיישנות. החלקות המדוברות היו אדמות מולק, והמערערים טענו כי רכשו אותן ואת הצריפים הממוקמים עליהן. המשיבים היו הבעלים הרשומים של הקרקע, מעונות נורדיה (תל אביב) בע"מ ועיריית תל אביב-יפו. בית המשפט דחה את טענת המערערים בקובעו כי הם מחזיקים במקרקעין כשוכרים ולכן אינם יכולים לתבוע זכויות בנכס באמצעות תקופת ההתיישנות. פסק הדין התבסס על ההנחה כי כשוכרים הכירו המערערים בזכותו של המשכיר בנכס ולכן נמנע מהם להתכחש לה. פסק הדין שניתן על ידי השופט לנדוי הרחיב את הדין בנוגע לחוסר יכולתם של דיירים לתבוע בעלות באמצעות חוק ההתיישנות, תוך התייחסות לפסקי דין קודמים ולהוראות חוק. הכלל, כאמור בערעור אזרחי 223/52, הוא כי חזקה כשוכר יוצרת התיישנות רק כאשר היא נוגדת את בעלותו של המשכיר – מצב שאינו חל על שוכרים. בערעור אזרחי 46/60 הובהר עוד, כי חוק ההתיישנות החדש אינו משנה עיקרון זה. השופט לנדוי הדגיש כי עניין החזקה, השכירות והרישיון נותר נפרד מתקופת ההתיישנות, גם לאחר החוק החדש, וסעיף 1673 למג'לה מתייחס ספציפית להחזקת שוכר. פסק הדין התייחס גם לטענות המערערים שהתבססו על הליכי הסדר מקרקעין ועל התיקון לפקודת הקרקעות בשנת 1970. השופט הסביר כי הסעיף 51 שבוטל אכן העניק סמכות מיוחדת לפקיד הסדר, אך הוראה זו הוחלפה בהוראה כללית המעבירה סכסוכים לבית המשפט המחוזי. לפיכך, הדין הכללי, לרבות סעיף 1673 למג'לה, עדיין חל, שמשמעותו היא ששוכרי מקרקעי מולק אינם יכולים לרכוש זכויות במקרקעין באמצעות תקופת התיישנות. באשר לנסיבות הספציפיות של המערערים, מצא בית המשפט ראיות מספיקות לכך שהחזיקו במקרקעין כשוכרים. יתר על כן, בתוך תקופת ההתיישנות הם הודו כי הם מחזיקים בקרקע כשוכרים, בין אם באמצעות חוזים חתומים ובין אם באמצעות תשלומי חכירה, ובכך הכירו בזכויות בעלי הקרקע. משכך, נדחתה טענת ההתיישנות שלהם. הערעור שהגישו המערערים נדחה, והם חויבו לשלם הוצאות למשיב הראשון.