בג"צ 7339/15

תקציר

העותרים, זוגות חד מיניים, ביקשו מבית המשפט לפסוק כי הם יכולים להתקשר בחוזה נישואין בישראל ולהיות מוכרים ככאלה. הם טענו כי החוק הנוכחי, המכיר רק בנישואין שנערכו על פי הדין הדתי, פוגע בזכויותיהם החוקתיות לשוויון ולחיי משפחה. המשיבים, מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה, התנגדו לעתירה בטענה כי החוק הקיים אינו מאפשר את בקשת העותרים וכי יש להותיר את העניין בידי המחוקק. בית המשפט הסכים עם המשיבים וציין כי סוגיית הנישואים החד-מיניים צריכה להיות מוכרעת בכנסת ולא ברשות השופטת. בית המשפט הסביר כי בקשת העותרים חרגה מהחלת הפסיקה הקיימת וביקשה לבסס נישואים חד מיניים במשפט האזרחי הישראלי, שלא הוכר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי פסקת השמירה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגנה על דיני הנישואין הקיימים מפני ביקורת חוקתית. לפיכך, דחה בית המשפט את העתירה, בהדגישו כי המחוקק הוא המוסד המתאים להכריע בעניין. השופטת א' ברון, אף שהסכימה לדחייה, הביעה חשש מהיעדר הכרה בזכויות נישואין לזוגות חד-מיניים ומהצורך בפסיפס חברתי ותרבותי. השופט נ' הנדל, שהסכים אף הוא, הדגיש את גל השינוי ההיסטורי לקראת הכרה בנישואים חד-מיניים בעולם, אך הדגיש כי התמורות החברתיות הושפעו מהממד האנושי ומהצגתו של הפרט בתקשורת.