ע"פ 42349-06-23

תקציר

ירון אהרון בן זכאי ערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר להרשיעו באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. האישומים נבעו מהודעה קולית שהשאיר לבנו הקטין, אותה פירש בית המשפט כאיום בפגיעה גופנית שלא כדין באמו של הבן (גרושתו של המערער). ההודעה נבעה מסכסוך נישואין בו עזבה האישה את המערער ולקחה את שני ילדיהם. המערער לא הכחיש שהשאיר את ההודעה אלא טען כי לא התכוון לאיים על איש, אלא רצה לזעזע את בניו ולגרום להם לפעול נגד אמם, שלדעתו הרחיקה אותו מהם. עוד טען כי דבריו היו מניפולטיביים וכי האיום, אם בכלל, הופנה כלפי צד שלישי (האישה). ערכאת הערעור דחתה את הערעור, וקבעה כי ההודעה מקיימת את יסודות האיום כהגדרתם בסעיף 192 לחוק העונשין. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של הערכאה הנמוכה יותר את ההודעה כאקט מאיים המכוון כלפי הבן, כאשר מושא האיום היה האם, שחלקה "קשר אינטרסים" עם הבן. אשר ליסוד הנפשי, מצא בית המשפט כי טענתו של המערער כי רצה לזעזע את בנו הייתה אמינה, אך אין בכך כדי לפטור אותו מאחריות פלילית. בית המשפט אף שקל ודחה את בקשת המערער להימנע מהרשעה בנימוק שהדבר יפגע בשיקומו. נוכח חומרת העבירה, בית המשפט לא ראה הצדקה לסטות מהפרקטיקה המקובלת של הרשעה. בית המשפט הכיר לאחרונה בהתפתחות חיובית ביחסיו של המערער עם בנו, בתקווה שזו תוביל לפיוס עם גרושתו וילדיו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ופסק הדין וגזר הדין של הערכאה הנמוכה יותר אושרו.