ת"א 51721-03-20

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו בבקשה ואת התשובות שסיפקו הצדדים. בהתחשב בפסק דינו האחרון של בית המשפט העליון ברע"א 4627/22, אשר קבע במפורש כי יש לראות את המועד הרלוונטי המסמן את תחילת תקופת ההתיישנות כמועד הגשת דו"ח בר-לב, שהוא 25.8.2011, נראה כי טענת הבקשה הנוכחית כי תקופת ההתיישנות החלה מוקדם יותר מכך אינה תצליח. יתר על כן, בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בזהירות והדגיש כי יש לדחות תביעות על הסף רק במקרים קיצוניים, וזה לא המצב הקיים. בהתאם להחלטה קודמת של בית המשפט העליון בערעור אזרחי 4627, הבקשה לסילוק על הסף נדחית, והתיק יחזור לבית המשפט קמא לבחינה נוספת של תביעות המפרקים מטעם החברה ונושיה. עיתוי הגשת הבקשה הנוכחית, בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור 4627/22, מעורר חשש בדבר דבקותו של המבקש בחוק וכיבוד ההליך המשפטי. בית המשפט מסכים עם טענת המשיבים כי בקשה זו מהווה שיהוי מיותר וניתן לראות בה ניצול לרעה של ההליך. כפועל יוצא מכך חויב המבקש לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם שנגרמו להם בטיפול בבקשה זו, בסך 9,200 ₪, וכן 6,000 ₪ נוספים שישולמו לאוצר המדינה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים המעורבים.