ע"א 406/63

תקציר

רשות הפיתוח פתחה בהליכים משפטיים לרכישת החזקה בשטח קרקע של 70,700 דונם, הרשומה על שמה, כנגד מספר משיבים שהחזיקו בקרקע. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הרשות למתן צו מניעה לפינוי המקום. הרשות ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, שגם הוא דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי פקודת המקרקעין (רכישה לצרכי ציבור) אינה מחייבת את שר האוצר או כל גורם אחר לבדוק מראש את השטח לאיתור זכויות בעלות, וכי הליך רכישה יכול לכלול זכויות שונות המוחזקות על ידי אנשים שונים. באשר לתיאור הלא מדויק של השטח בהודעות שפורסמו, מצא בית המשפט כי המטרה העיקרית הייתה למנוע ספק, שהושג למרות טעות קלה בחישוב גודל השטח. עוד קבע בית המשפט כי רשות הפיתוח היא הגורם המתאים לביצוע פעולות הרכישה, וכי די היה בהודעות כדי ליידע את בעלי העניין על ההליך. עם זאת, נקודת המחלוקת המכרעת הייתה אופי הזכויות הנרכשות. בית המשפט הסכים עם המשיבים כי ההודעות נוגדות את הפקודה, שכן הם מתיימרים לרכוש זכויות חזקה ושימוש מוחלטות במקום הזכויות המוגבלות המפורטות בפקודה. הפקודה נועדה להקנות לרשות הרוכשת זכויות ספציפיות לצרכי ציבור ולא חפפה לזכויות קניין כלליות. חזקה קבועה יכולה להירכש רק באמצעות סעיף קטן 3(ג) כ"זכות אחרת", והגבלת החזקה לתקופה מסוימת הייתה חיונית כדי להבדילה מהבעלות. מאחר שההודעות ביקשו זכויות מוחלטות, הן היו חסרות תוקף. בית המשפט הציע כי דרך הפעולה הראויה של רשות הפיתוח היא לפתוח בהליכים לפי הפקודה כדי לקבל חזקה מיידית, במיוחד כאשר מדובר בתביעות של זכויות נוגדות, ולהסדיר תביעות אלה במסגרת הליך קביעת הפיצויים. גישה זו תוביל ישירות למטרת הרשות לרכוש בעלות בלתי משועבדת. במקרה הספציפי, ניתן היה להתייחס לטענות הבעלות של המשיבים בדרך זו. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, דחה את ערעור רשות הפיתוח ואישר את תוקפה של חזקת המשיבים.