ת"א 38273-04-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לעיון במסמכי בית המשפט, המוסדרת בתקנות עיון. על פי תקנות אלה, כל אדם רשאי לבקש עיון חוזר בתיק בית המשפט, כל עוד הדבר אינו אסור על פי דין, ובתנאי שהוא מנמק את הבקשה. לאחר מכן על בית המשפט לשקול את עניינו של המבקש, את האינטרסים של כל הצדדים ואת המשאבים הנדרשים כדי להיענות לבקשה. תהליך זה מתרחש בשלושה שלבים: ראשית, יש לקבוע האם קיים איסור חוקי על הבדיקה; שנית, בחינה האם יש להתיר את הבדיקה, תוך איזון בין כל האינטרסים; ושלישית, אם הביקורת מותרת, על בית המשפט לקבוע כיצד היא תתנהל תוך מזעור הפגיעה בצדדים היריבים והתחשבות במשאבים הנדרשים. בדרך כלל, על המבקש להראות אינטרס לגיטימי בבדיקה, המהווה נטל הוכחה נמוך. הם אינם נדרשים להוכיח את התועלת המדויקת של חוות הדעת, אלא רק קשר מהותי בין התסקיר לבין כל הליך משפטי שהם מעורבים בו. במקרה דנן, ביקש המבקש לעיין במסמכים הנוגעים למקרקעין שהיו בעבר חלק מחלקה בבעלותם, ודי בכך כדי להסביר את הצורך בתסקיר. טענת המדינה כי תקנות הרישום צריכות לחול על המסמכים הנדונים נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי תקנות הייחוס ותקנות הרישום הם שני מסלולים נפרדים. מאחר שהמדינה לא טענה כי התסקיר יגרום לה נזק, ובהינתן הסכמת המבקש שלא להעתיק את המסמכים או לעשות בהם שימוש שלא במסגרת הליכים משפטיים, הבקשה לעיון חוזר התקבלה.