ע"א 29023-02-15

תקציר

השופט החליט לדחות את הערעור, בהסכמתו עם פסק דינו של בית המשפט קמא. המערער ניסה להציג ראיות חדשות, אך זו נדחתה שכן מדובר בהחלטה שהתקבלה לאחר הגשת הערעור, ולכן לא ניתן היה לדון בה על ידי ערכאת הערעור. מרבית טענות המערער כבר נדונו והוכרעו על ידי בית משפט קמא, והיתר נדחו בהיותן קביעות עובדתיות או טענות משפטיות בלתי מבוססות. השופט מצא כי ניתוחו של בית משפט קמא היה יסודי והתבסס הן על עדויות עדים והן על מסמכים כתובים. המערערת טענה כי חוזה החכירה של הקרקע מאפשר שימוש מסחרי, אך השופט אישר את פרשנותו של בית משפט קמא לתכליתו הברורה והתמציתית של החוזה – שימוש חקלאי בלבד. עוד טענה המערערת כי הסעד שניתן על ידי המשיב לא התבקש, אך גם זה נדחה שכן הסעד שניתן נחשב כנגזרת ישירה של הסעד המבוקש, וכל הצדדים היו מודעים לו במהלך ההליך. גם טענות אחרות בדבר הגדרת "כלים חקלאיים" וסוגיית "השתק החברה" נדחו. השופט הדגיש כי פסק הדין הוא פרוספקטיבי, והשימוש המופרז של המערערת במקרקעין נוגד את הסכם החכירה והתקנות. אשר על כן, יש לדחות את הערעור ולפסוק למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪. זו הייתה החלטה פה אחד של כל השופטים.