תלה"מ 30131-11-20

תקציר

פסק דין ארוך זה עוסק בשלוש תביעות הקשורות זו לזו בנוגע להשלכות הכספיות של גירושין. התביעה הראשונה מבקשת לבטל הסכם ממון שאושר על ידי בית המשפט, המתייחס לבעלות על דירה שנרכשה במהלך הנישואין. בית המשפט מבטל את ההסכם וקובע כי הוא נחתם תחת לחץ וללא הבנה של השלכותיו. ככזו, הדירה נחשבת בבעלות משותפת והיא תימכר, כאשר התמורה תחולק שווה בשווה בין הצדדים. כמו כן, הם נדרשים לדווח לרשויות המס על מהות הבעלות האמיתית בדירה. התביעה השנייה נוגעת לחלוקת הנכסים המשותפים של בני הזוג. בית המשפט מורה למכור מספר נכסים ולחלק את התמורה שווה בשווה, לרבות דמי השכירות שהגבר חייב לאישה עבור התקופה בה התגוררה האחרונה בדירה המשותפת לאחר פרידתם. לאחר חישוב חלקם של בני הזוג בזכויות הסוציאליות, בית המשפט מורה לגבר לשלם לאישה 88,915 ש"ח וכן 3,040 ש"ח לחודש מזונות ילדים. התביעה השלישית עניינה מזונות שני ילדיהם של בני הזוג. בית המשפט קובע את תשלומי המזונות של האב בהתאם לזמני השהות של הילדים עמו ולצרכיהם, שאינם תלויים במשך השהייה. האב חויב לשלם 3,040 ₪ בחודש עבור מזונות כל ילד, וכן הוצאות נוספות ישירות למסגרות הרלוונטיות. עוד נקבע בפסק הדין כי האב ממשיך לשלם מזונות גם לאחר שהילדים מגיעים לגיל בגרות, ועד תום שירותם הצבאי או הלאומי. הגבר חויב לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. לבסוף, צוין בפסק הדין כי הדיווח הכוזב לרשויות המס בדבר הבעלות בדירה יועבר למחלקה המשפטית של הרשות השופטת להמשך טיפול.