ת"א 25468-12-10

תקציר

המקרה נסוב סביב רצונותיהם הסותרים של בני משפחתה של אישה שנפטרה, הגב' ר', בנוגע לקבורתה. בתה של גברת ר', לי, ובעלה רוצים שגופתה תישרף, בעוד אמה ואחיה רוצים קבורה יהודית מסורתית. לאחר מותה של הגב' ר' פנו אמה ואחיה לבית המשפט כדי למנוע את שריפת הגופה ולבקש צו מניעה זמני. השופט, מ. גלעד, נתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אך בסופו של דבר פסק נגד צו המניעה והתיר את שריפת הגופה. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, אין בישראל חקיקה מפורשת האוסרת על שריפת גופות, והחוקים הקיימים אף מרמזים על כך. שנית, לרצונו של המנוח ניתנת קדימות במקרים כאלה, והוכח באופן משכנע כי הגב' ר' רצתה שגופתה תישרף. בנוסף, התנגדותה של אמה של הגב' ר' לא נבעה בעיקר מרגשות דתיים אלא מרצונה בקבר מסורתי כדי להתאבל על בתה. עם זאת, השופט הורה כי אפרה של הגב' ר' ייקבר בבית קברות יהודי, ובכך הבטיח לה מקום מנוחה מכובד והפיג את דאגות משפחתה. השופט הדגיש את עצבות המצב, ועודד את שני הצדדים למצוא שלווה ולכבד את זכרו של המנוח. פסק דין זה, המעוגן ברצונו של המנוח ובהיעדר איסור חוקי על שריפת גופות, משקף איזון זהיר בין האינטרסים של כל הצדדים המעורבים.