בש"א 2543/05

תקציר

בית הדין לחוזים אחידים דחה את בקשת המדינה לדחות על הסף את בקשת גרנות לבטל חמישה תנאים מפלים לכאורה בחוזה אחיד המשמש את מינהל מקרקעי ישראל בעת החכרת קרקע חקלאית לקיבוצים. בית המשפט קבע, כי בניגוד לטענות המדינה, אופיו של החוזה בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הקיבוצים אינו שולל את סמכותו של בית הדין לבחון את הוראות חוזה החכירה הקיבוצי. עוד מצא בית הדין כי הוראה בחוזה חכירה, שאימצה או התייחסה להסדר שקבעה מועצת מקרקעי ישראל, יכולה להיות נתונה לביקורת. בעוד שהחלטות מועצת מקרקעי ישראל נשאו חזקת טוהר המידות, הדבר לא העניק להסדרים חסינות מוחלטת מפני ביקורת לפי חוק החוזים האחידים. בית הדין הדגיש כי סמכותו לבחון חוזים אחידים מוגבלת לבחון האם קיימים סעיפים המהווים קיפוח לקוחות או יתרון בלתי הוגן לספק. מכאן, שבעוד שהרקע המשפטי והעובדתי היה רלוונטי, חומרתה של תניה נשקלה בהתאם לטיבו של החוזה בכללותו ולאיזון הזכויות והחובות. בית הדין הגיע למסקנה כי למרות סמכותה הרחבה של מועצת מקרקעי ישראל לקבוע את מדיניות המקרקעין, נטל ההוכחה מוטל על המבקש להוכיח אפליה. לצדדים ניתנו 30 יום להודיע אם ברצונם לשמוע עדים או אם די בדיון, שלאחריו ייקבע מועד להמשך ההליכים.