תאד"מ 24918-11-20

תקציר

הנאשם היה רשום כבעלים של נכס וקיבל חשבונות ארנונה. לטענתם, הם אינם מתגוררים בנכס, והרישום אינו חוקי שכן הוא מבוסס על כתובתם במרשם האוכלוסין. בית המשפט מצא כי בידי העירייה ראיות מנהליות המצביעות על כך שהנאשם לא התגורר במקום ולא היה עליו לרשום אותם כבעלים. ראיות הנאשמים, לרבות חשבונות החשמל והחקירות הנגדיות, תמכו בטענתם כי התגוררו במקום אחר. בית המשפט מצא את הנתבעים כבלתי אמינים בשל חוסר עקביות בהודעותיהם, אך קיבל את טענתם כי הם לא התגוררו בנכס לפני שנת 2019. משמעות הדבר היא שהארנונה הנתבעת לתקופה זו נדחתה. העירייה טענה כי לא מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בביטול הנחה, אולם בית המשפט מצא כי מדובר בחיוב רטרואקטיבי וכי החזקה הפרשנית כנגד חיובים אלה אינה נסתרת. זאת ועוד, אמו של הנתבע התגוררה בנכס וקיבלה פטור, והסתמכותה בתום לב של הנתבעת על פטור זה גברה על האינטרס בגביית מס ריאלי. התביעה לתשלום מסים לפני שנת 2019 נדחתה; הנאשם נדרש לשלם מיסים רק מפברואר 2019 ואילך, בסך 3,049 ₪ כולל ריבית והצמדה מאוגוסט 2020. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו, והנאשם חויב ב-500 ₪ נוספים בשל שיהוי בא כוחו. סכום זה יקוזז כנגד ההוצאות שנפסקו לתובע בעבר. על התובע להודיע עד ליום 19.9.23 האם הוא עומד על התביעה נגד הנתבע או מסכים לדחות אותה; אחרת, זה ייחשב למחיקה. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 4.9.23.