ת"א 44532-04-22

תקציר

בסדר גמור, הנה ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ת"א 44532-04-22 בן סימון ואח' נ' פריש – החלטה בנוגע להוצאות משפט** **מבוא** ההחלטה הנדונה עוסקת בבקשת הנתבע לפסיקת הוצאות משפט לאחר דחיית תביעתם של התובעים בהסכמת הצדדים. עיקר ההחלטה מתמקד בשאלה האם ובאיזה היקף יש לחייב את התובעים בהוצאות, לאור הסכמתם למשיכת התביעה. **עובדות רלוונטיות** 1. **מהות התביעה:** התביעה המקורית עסקה בעתירה לביטול הסכם מכר, לפיו מכרה התובעת 1 לנתבע 5% מזכויותיה בבית מגורים. שאר התובעים הם בעלי הזכויות הנותרות במקרקעין. 2. **הליך מקביל:** במקביל להליך זה, התנהל הליך בבית משפט השלום לפירוק שיתוף, אשר עוכב עד להכרעה בהליך העיקרי. 3. **הסכמה ופסק דין חלקי:** הצדדים הגיעו להסכמות לפיהן התובעים ימשכו את תביעתם לביטול הסכם המכר, והנתבע לא יפנה את התובעת 2 מהמקרקעין עד אחרית ימיה. על בסיס הסכמה זו ניתן "פסק דין (חלקי)" שדחה את התביעה והורה על אי-פינוי התובעת 2. 4. **פסק דין מלא:** לצורך סיום ההליך, ובהתחשב בכך שהכרעה בסוגיית פירוק השיתוף הייתה צפויה להתברר בהליך המקביל, קבע בית המשפט שהפסק דין החלקי ייחשב לפסק דין מלא. 5. **בקשת הוצאות:** הנתבע עתר לפסיקת הוצאותיו בסך 109,329 ₪, בטענה שההליך ארך למעלה מ-3 שנים ולא היה מבוסס על עילת תביעה ממשית. 6. **טענות התובעים:** התובעים טענו כנגד הבקשה, בין היתר, כי בית המשפט לא התייחס להוצאות בפסקי הדין הקודמים, וכן כי שטר הטרחה שצורף אינו רלוונטי להליך זה. **עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **תיקון טעויות סופר והשמטות מקריות:** בית המשפט דחה את טענת התובעים לפיה "שתיקה" של פסק הדין בנוגע להוצאות מהווה מעשה בית דין. בהתבסס על פסיקה קיימת (בר"ם 5720/05 גופר, רע"א 10343/09 עו"ד ארץ, בש"א 4697/21 מדינת ישראל), נקבע כי שתיקה כזו מהווה השמטה מקרית הניתנת לתיקון מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. **חידוש / הדגשה:** הדבר מדגיש את הגמישות והסמכות של בית המשפט לתקן פסק דין מקום שבו נפל פגם פרוצדורלי או השמטה, ולא פגם מהותי בשיקול הדעת. 2. **כלל פסיקת הוצאות בהליך שנסגר בהסכמה:** בית המשפט אימץ את הכלל המשפטי לפיו, בהעדר נסיבות מיוחדות, צד המושך את תביעתו (או שמשיכתה באה מהסכמה) צריך לשאת בהוצאות הצד שכנגד, שכן הלה נדרש לנהל הליך שלא היה נמנע לולא הגשת התביעה. הודגש כי על בעל דין להניח כי יריבו יזדקק לשירותים משפטיים וידרוש את הוצאותיו. **עקרון מנחה:** הצדק דורש שהגורם שיזם הליך (גם אם נסגר בהסכמה) ישא באחריות להוצאות שנגרמו לצד השני. 3. **שיקול דעת בית המשפט בקביעת שיעור ההוצאות:** בית המשפט חרג מן הסכום המבוקש על ידי הנתבע (109,329 ₪) והעמיד את החיוב על 55,000 ₪. בכך בא לידי ביטוי שיקול הדעת הרחב של בית המשפט, המבוסס על מספר גורמים: * **אופי ההליך ומורכבותו:** אף שההליך נמשך למעלה מ-3 שנים, בית המשפט התייחס להיקף העבודה בפועל (הגשת כתב הגנה, תצהירים, 8 דיונים, מהם 2 דיוני הוכחות). * **עידוד הימנעות מהליכים מיותרים:** בית המשפט ביקש לעודד צדדים הנמנעים מהמשך בירור דיון, כפי שעשו התובעים. * **היקף הזיקה של התובעים:** הודגש כי התובעת 1 היא בעלת הדין המרכזית, בעוד יתר התובעים היו יכולים להיות משיבים פורמליים בלבד, מה שהצדיק חיוב מופחת אל מול חלקם. * **חסכון בהתדיינות:** ההסכמה חסכה המשך התדיינות, הן בבית המשפט זה והן בערכאות גבוהות יותר. * **הפחתה מסכום שכר הטרחה:** בית המשפט לא נתן משקל מלא לחלק משכר הטרחה (20,000 ₪) שיועד להגשת סיכומים, שכן הסיכומים הוגשו על נושא (פירוק שיתוף) שחזר להתברר בהליך המקביל, ולכן יהיה זה נכון לדרוש אותו שם. * **"טעות סופר" בשטר הטרחה:** בית המשפט דחה את טענת התובעים לגבי אי-רלוונטיות שטר הטרחה, וקיבל את טענת הנתבע כי מדובר בטעות העתקה במספר ההליך, כאשר מטרת ההתגוננות בהסכם היתה ברורה. 4. **פסיקת הוצאות ריאליות, סבירות והכרחיות:** ההחלטה מתבססת על העיקרון כי הוצאות משפט צריכות להיות ריאליות, סבירות, הכרחיות ומידתיות. בית המשפט שקל את כלל הנסיבות, ולא אישר את מלוא הסכום שנתבע. **סיכום ההחלטה** בית המשפט, תוך שימוש בסמכותו לתקן פסק דין שניתן בהסכמה, ובהתבסס על עקרונות פסיקת הוצאות, קבע כי התובעת 1 (התובעת המרכזית) תישא בהוצאות הנתבע בסך 55,000 ₪. סכום זה מהווה הקטנה משמעותית מהסכום המבוקש, ומשקף את מורכבות ההליך, את היקף העבודה, את התנהלות הצדדים, ואת העידוד להימנעות מהליכים מיותרים, תוך התאמת ההוצאות למעורבותם של כלל התובעים. **חידושים משפטיים / הדגשות** * **אישור גמישותו של בית המשפט בתיקון פסק דין:** ההחלטה ממחישה שוב כי בית המשפט לא כבול להחלטות קודמות שניתנו בפסק דין "חלקי" או "סופי" אם נפל בהם פגם פרוצדורלי או השמטה, וכי סמכותו לתקן הינה רחבה. * **איזון בין כלל פסיקת הוצאות לבין שיקולי צדק:** בית המשפט לא יישם את כלל פסיקת ההוצאות באופן אוטומטי, אלא שקל מגוון שיקולים, לרבות התנהלות התובעים, מבנה התביעה (ריבוי תובעים שמידת מעורבותם שונה), וחוסר הנחיצות של חלק מההליך (הגשת סיכומים בנושא שנדון בבית משפט אחר). * **התאמת שכר הטרחה להיקף עבודה אמיתי ורלוונטי:** בית המשפט ניתח את מרכיבי שכר הטרחה, הפחית חלקים שאינם רלוונטיים להליך הנדון, והתחשב בכך שהסיכומים הוגשו על נושא שידון בהליך אחר.