בש"א 5537/98

תקציר

התיק נסוב סביב פרויקט שבנתה המערערת בכניסה הדרומית לחיפה, אשר אושר בחלקו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. הן המערער והן המשיב ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. המשיב הגיש גם ערעור שכנגד, אותו ניסה המערער לדחותו. השאלה העומדת על הפרק היא האם קיימת זכות להגיש ערעור שכנגד בהליך מנהלי. בית המשפט העליון קבע כי ערעורו הנגדי של המשיב היה כדין. בית המשפט קבע, כי היעדר אזכור מפורש של זכות הערר שכנגד בתקנות התכנון והבניה אינו מרמז על שלילתה, במיוחד בהתחשב ביתרונות שבהגשת ערעור שכנגד לקידום הכרעה יעילה בסכסוכים מינהליים. זאת ועוד, ציין בית המשפט את שיקול הדעת הרחב הנתון לבתי המשפט בתקנה 19(ה) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, המאפשרת להם לאמץ נהלים מתקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים. תקנות סדר הדין האזרחי אכן קובעות את זכות הערעור שכנגד בעניינים אזרחיים. לפיכך, דחה בית המשפט העליון את הערעור וקבע כי ניתן להמשיך בערעורו הנגדי של המשיב, ופסק למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.