בד"מ 58/00

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב תקופת העסקה של שלושה חודשים של עורך דין נאשם העובד אצל המתלוננת. התעוררה מחלוקת בנוגע לניכוי מס בריאות משכרו של הנתבע, כאשר הדעות חלוקות בשאלה האם יש לנכות משכר הברוטו או נטו. הנאשם, ללא ידיעת המתלוננת, הקליט שיחה בעניין זה. הקלטה זו שימשה בתביעה שהגיש הנתבע נגד המתלוננת בבית הדין לעבודה. המתלוננת טענה כי מעשיו של הנאשם היוו מספר עבירות אתיות: הקלטת עורך דין אחר ללא ידיעתו, שימוש בהקלטה כאמור ופעל באופן הפוגע בכבודו של מקצוע עריכת הדין ואינו הולם אותו. בית המשפט צידד בנאשם, וטען כי ההקלטה והשימוש שנעשה בה לאחר מכן אינם בלתי אתיים במקרה זה. פסק הדין קובע כי יש לפרש באופן מהותי את הוראות כלל 22 בנוגע להקלטות – תכליתו של הכלל היא להגן על האינטרסים של הלקוחות ולאפשר לעורכי דין המייצגים לקוחות לשוחח בגילוי לב. מאחר שההקלטה והתביעה נוגעות לעניין תעסוקתי שאינו קשור לעבודה משפטית ולאינטרסים של הלקוח, כלל 22 אינו חל במקרה זה. עם זאת, בית המשפט מצא את הנאשם אשם בכך שפעל באופן הפוגע בכבוד מקצוע עריכת הדין ואינו ראוי לכך. ההתנהגות הוגדרה כחריגה ומוגזמת בתגובה לסכסוך כספי מינורי, המעידה על חוסר הבנה של גבולות ההתנהגות המקובלת. למרות זאת, בית המשפט החליט על עונש מינימלי – אזהרה – שכן הנאשם היה עורך דין צעיר, וזו הייתה העבירה הראשונה שלו. פסק הדין נעתר גם לבקשת המתלונן לפרסום, תוך הדגשת האופי הבלתי אתי של מעשיו של הנאשם.