ת"א 21207-09-13

תקציר

התובעת, חברה לשירותי ראיית חשבון וייעוץ, תבעה את הנתבעת, בתי חולים הדסה, על סך 783,954 ₪ בתמורה לשירותים שניתנו. התובע טען כי סייע לנתבעת לחסוך כסף בכך שבחן את תשלומיה לגופים שונים. התביעה התבססה על הסכם בין הצדדים, לפיו התובע יקבל 20% מחסכונות הנתבעת. עם זאת, הנתבע טען כי פעולותיו של התובע לא הניבו כל חיסכון ולא היו מאושרות. בית המשפט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת מימשה חיסכון כלשהו עקב מעשיה. זאת ועוד, התובעת פעלה ללא הסכמת הנתבע ובניגוד להסכם. עוד ציין בית המשפט כי טענותיה של התובעת בדבר השימוש הנטען של הנתבעת בעבודתה למטרות רווח לא נכללו בכתב התביעה המקורי ומהוות הרחבה של התביעה, דבר שלא הותר לעשות. עדים שזומנו על ידי התובעת, שהיה להם עניין מהותי בחברה, לא היו משכנעים, מה גם שהתובע לא זימן עדים רלוונטיים אחרים. טענות הנתבע בדבר חוסר תום לב מצד התובע, וראיות למעשים דומים מצד קבוצתו של התובע בהליכים אחרים, תמכו אף הן בדחיית התביעה. בית המשפט הדגיש כי ההסכם מבוסס על העיקרון של "אין הצלחה – אין שכר טרחה". לפיכך, מאחר ומעשיה של התובעת לא הניבו חיסכון כלשהו לנתבעת, היא לא הייתה זכאית לכל תשלום. בנוסף, התובעת לא התייחסה לטענות הנתבעת בדבר החרגת החוב מהסכם ההבראה, וזו הייתה סיבה נוספת לדחיית התביעה. לבסוף, פעולותיה הבלתי מורשות והבלתי חוקיות של התובעת, וחוסר יכולתה להוכיח אחרת, הצדיקו את דחיית התביעה. משכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.