ת"ט 45354-04-22

תקציר

המבקשים ביקשו להתגונן מפני טענת שטר חוב הקשורה לחכירת נכס מסחרי. הם טענו כי הסגר שהוטל בתקופת הקורונה מנע את הפעלת העסק שלהם, ולכן אין לחייב אותם לשלם שכר דירה. עם זאת, התנגדותם לא התקבלה, שכן היא הועלתה באופן כללי וחסרה פרטים ספציפיים. בנוסף, טענות המבקש סתרו את הצהרותיהם ואת הראיות שהוצגו בבית המשפט. השופט הגיע למסקנה כי הגנתם אינה מספקת וכי גם אם כל טענותיהם נכונות, לא תהיה להם הגנה משפטית תקפה. השופטת התייחסה גם להחלטות האחרונות של בית המשפט העליון בנוגע להחלת הדין המניעתי בהקשר של מגפת הקורונה, והדגישה כי הגבלות זמניות על הפעילות העסקית אינן מהוות חסם קבוע לביצוע חוזה. לכן, השוכר לא יכול להחליט באופן חד צדדי להשעות את חובתו לשלם שכר דירה. עוד ציינה השופטת כי מתן סיוע כלכלי לעסקים על ידי המדינה בתקופת הקורונה פגע בתביעת הסיכול של השוכר. באשר לטענת המבקש כי שטרות החוב אינם תקפים, מצאה השופטת כי מדובר בהגנה תקפה וחייבה בירור עובדתי. עם זאת, מאחר שרק אחד מהדיירים חתם על הסכם התוספת, היה צורך בבדיקה מפורטת של הראיות. משכך, ההתנגדות התקבלה באופן חלקי, כאשר למבקש ניתנה רשות להתגונן מפני טענת השטר רק על בסיס תוקפם של שטרי החוב. שני הצדדים היו אמורים לשאת בהוצאותיהם, והוזמן כתב טענות משלים. התיק נקבע לדיון מקדמי, ולאחריו דיון קדם משפט, עם הנחיות ספציפיות לגבי הגשת מסמכים ורשימות עדים. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים והדגישה את חשיבות נוכחותם בדיונים עתידיים.