ע"ו 3286/09

תקציר

ערעור זה נובע ממחלוקת בשאלה האם פציעתו של אדם אירעה במהלך שירותו הצבאי וכתוצאה משירותו בצה"ל, אשר תזכה אותו בהטבות לפי חוק הנכות (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959. המשיב, ששירת כנהג אישי בצה"ל, נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכבו של מפקדו במהלך חופשת סוף שבוע. המערער דחה תחילה את תביעת המשיב לתגמולים, מה שהוביל את המשיב לערער לוועדת הערר, אשר פסקה לטובת המשיב, מה שגרם למערער להביא את התיק בפני בית משפט השלום בחיפה. בית המשפט מצא כי התנהגותו של המשיב מהווה "התנהגות רעה" אך לא עלתה לדרגת "התנהגות רעה חמורה", והורה להחזיר את עניינו של המשיב למערער לדיון נוסף. עם זאת, על פסק דינו של בית המשפט הוגש ערעור, כאשר המערער טען כי התנהלותו של המשיב הייתה "התנהגות רעה חמורה" וכי יש לבטל את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות, הגיעה למסקנה כי תכליתו העיקרית של המשיב לנהיגה לא הייתה קשורה לתפקידו הצבאי אלא לבילוי אישי, וכי הוא הפר הוראות בדבר השימוש ברכב במהלך חופשתו. עם זאת, בית המשפט קבע כי התנהגותו של המשיב אינה עולה כדי "התנהגות רעה חמורה", וכי אין להתערב בממצאיה העובדתיים של ועדת הערר. תחת זאת, הותאמו המסקנות המשפטיות הנגזרות מממצאים אלה, שהובילו לקביעה כי המשיב לא נפגע במהלך שירותו. כמו כן, הדגיש בית המשפט את הצורך בהקפדה על פקודות צה"ל ואת חשיבות פרשנות חוק הנכות לקידום התנהגות טובה ולהגנה על כספי ציבור. בעקבות זאת בוטל פסק דינה של ועדת הערר, והתיק הוחזר למערערת על מנת שתקבע האם המשיב זכאי להטבות לפי חוק הפיצויים לחיילים ובני משפחותיהם (חבלה שלא בתפקיד), התשמ"ב-1982. כן חויב המשיב לשלם למערער הוצאות ערעור בסך 6,000 ₪. השופט רון שפירא הוסיף הסתייגות וקבע כי יש לראות בהתנהגותו של המשיב "התנהגות רעה חמורה".