ת"א 41592-03-16

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה לפיצויי הפקעה שהגישו התובעים שאדמותיהם הופקעו על ידי הנתבעים לצרכי ציבור. התיק דן בזכויותיהם של התובעים לפיצויים בגין הפקעת נכסיהם מכוח תקנות שונות, קרי פקודת הדרכים, פקודת המקרקעין וחוק התכנון והבניה. בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת שר התחבורה שלא לפצות את התובעים בגין ההפקעה לפי פקודת הדרכים הייתה כדין. נמצא כי תפיסת מקרקעי התובעים התרחשה בשנת 2001, לפני תחולתו הרטרוספקטיבית של פסק דין המחייב פיצוי בגין הפקעה ללא השבחה ביתרת הקרקע, הידוע כפסק דין רוטמן. מאחר שהתפיסה קדמה לפסק דין רוטמן בשבע שנים, התובעים אינם זכאים לפיצוי "מהמטר הראשון" כנטען. בית המשפט דוחה גם את טענות התובעים כי הם זכאים לפיצוי מכוח הלכת הולצמן, אותה פירשו התובעים כאומרת כי אי השבחת יתרת הקרקע לאחר הפקעה חלקית מחייבת פיצוי מהמטר הראשון. בית המשפט קובע כי הלכת הולצמן אינה רלוונטית במקרה זה, שכן היא חלה רק כאשר כל חלקת האדמה מופקעת. תחת זאת, פסק הדין הרלוונטי להפקעות חלקיות שקדמו לרוטמן הוא הלכת פיצר, הקובעת כי פיצוי בגין סבל במקרים כאלה נתון לשיקול דעת, ומוגבל לנסיבות חריגות, שלא נטענו על ידי התובעים. באשר להפקעה לפי פקודת הקרקעות, מוצא בית המשפט כי לנתבעים, מספרים 3 ו-4, אין עילת תביעה, והתביעה נגדם נדחית. בית המשפט מורה לנתבעת מספר 1, הוועדה המקומית אלונים, לפצות את התובעים בגין הפקעה זו בסך של 235,360 ₪, שישולמו באופן יחסי לבעלותם הרשומה של התובעים. בית המשפט אף קבע את גובה הפיצויים שישולמו לתובעים בגין ההפקעה שבוצעה לפי פקודת הדרכים. הנתבעים, מספרים 2, 3 ו-4, נדרשים לפצות את התובעים בסכום כולל של 534,120 ₪, שישולם שוב באופן יחסי לבעלותם הרשומה. עוד קבע בית המשפט בדבר הפרשי ההצמדה והריבית שיש להחיל על תשלומי הפיצויים, וקבע כי לתשלומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי החוק לתיקון חוק הרכישה לצרכי ציבור, ממועדי ההפקעה ועד היום. לבסוף, פסק בית המשפט את ההוצאות, והורה לנתבעים לשלם לכל אחת משלוש קבוצות התובעים סך כולל של 6,000 ₪, שיחולקו שווה בשווה בין הקבוצות. התשלומים לתובעים מותנים בהסרת עיקולים, שעבודים או הודעות חוב מס הרשומות על שמם. על הנתבעים לבצע את התשלומים תוך 60 יום מיום קבלת הוכחה מתאימה לבעלותם הרשומה של התובעים.