ת"א 26887-01-22

תקציר

השופט במקרה זה פסק לטובת התובע, וקבע כי ראיותיו של התובע – פנקס חשבונאי – קבילות ומהימנות. הנתבע טען כי ספר החשבונות אינו קביל, אך השופט דחה טענה זו וציין כי היא נעשתה בטרם עת וחסרה כל יסוד. השופטת דחתה גם את טענת הנתבע כי החוב נפרע או כי אינו מדויק, וקבעה כי ספר החשבונות של התובע היה מדויק וכי החוב לא הוסדר. יתר על כן, השופט מצא כי טענתו העיקרית של הנתבע - לפיה אחת החשבוניות הוצאה באופן שגוי - לוקה בחוסר אמינות ולא הוכחה דיה. עדותו של מנהל הנתבעת לא הייתה עקבית ולא ברורה, והימנעותו של הנתבע מלהביא כל ראיה בכתב לטעות הנטענת או דרישה לחשבונית זיכוי החלישה את טענתם. השופטת קיבלה את גרסת התובע לאירועים ולראיות בעל פה, אשר נתמכה בראיות תיעודיות, ודחתה את טענות הנתבע בעל פה כנגד ראיה כתובה זו. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי יש לקבל את טענת התובע במלואה. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 499,537 ₪, בצירוף ריבית והוצאות משפט. עוד ציינה השופטת כי התביעה בגין חוב זה אינה מוגבלת בזמן, שכן מהראיות עולה כי התובע העלה דרישות לפירעון טרם הגשת התביעה. ההחלטה התקבלה לטובת התובעת, והנתבע חויב לשלם את הסכום הנקוב, כולל חיובים נוספים, בתוך פרק זמן מוגדר.