פש"ר 2379/04

תקציר

פסק דין זה נובע מהליך פשיטת רגל שנפתח בשנת 2004. החייבת לא מילאה באופן עקבי אחר הוראות בית המשפט, פעלה בחוסר תום לב, הסתירה מידע על נכסיה ולא שילמה תשלומים משמעותיים לנושיה. כתוצאה מכך, בית המשפט ביטל את ההליך בשנת 2015. על החלטה זו ערער החייב, ובית המשפט העליון הפך אותה בשנת 2017 והורה לערכאה נמוכה יותר לדון מחדש בתיק. בעקבות זאת גיבשו הנאמן והכונס הרשמי תוכנית פירעון לחייב, שאושרה על ידי בית המשפט במאי 2017. התוכנית התוותה תשלום חודשי מופחת של 300 שקל, רטרואקטיבית לתחילת ההליך, אותו ישלם החייב במשך 36 חודשים. נושה התנגד לתוכנית, בטענה שהחייב פעל בחוסר תום לב והעלים נכסים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנאמן ערך חקירה יסודית ולא מצא ראיות לנכסים מוסתרים. בית המשפט שיבח את מאמציו של הנאמן וציין כי הוא מילא את תפקידו בצורה סבירה והוגנת, במיוחד נוכח המשאבים המוגבלים והסמכויות הנרחבות שהוענקו לו. עוד צוין כי טענות הנושים בדבר קיומם של נכסי החייב לא היו מבוססות ונבחנו בעבר ללא כל הוכחה מוצקה. כמו כן, בית המשפט התחשב באורכו של ההליך, בהשפעתו על החייב ובסיכוי המזערי להבראה משמעותית לנושים. לפיכך, היא אישרה את תוכנית הפירעון, תוך הדגשת הצורך להביא את התיק הוותיק לסיומו. התוכנית מחייבת את החייבת לשלם 10,800 ₪ במשך 36 חודשים, יחד עם כספים נוספים שיתגלו בפוליסות הביטוח שלה או בנכסים אחרים. בית המשפט הגיע למסקנה כי הצדק דורש לשים קץ להליך הממושך, במיוחד בהתחשב בהשפעה המינימלית על הנושים ובהתנהלותו המשוקמת של החייב.