רע"א 4857/20

תקציר

פסק הדין מתייחס לחלוקת האחריות בקביעת הקשר הסיבתי בין ליקויים רפואיים לבין השירות הצבאי בישראל, ובפרט בין קצין הפיצויים לבין הוועדות הרפואיות. על פי פסק הדין, קצין התגמולים מופקד על ההחלטה האם יש להכיר במום כתוצאה מהשירות הצבאי, ואילו הוועדות הרפואיות הן האחראיות לקביעת דרגת הנכות. במקרה זה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה רפואית לבדיקת הגורם להפרעת הדחק הפוסט-טראומטית שלו (PTSD). המערערת טענה כי זהו תפקידו של קצין התגמול. בית המשפט העליון הסכים וקבע כי קביעת קשר סיבתי בין ליקוי לבין שירות צבאי מצויה בסמכותו של קצין התגמולים. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי מבחן נספח 29(11) לתוספת לתקנות, אליו התייחס בית המשפט המחוזי, מתייחס לקביעת דרגת הנכות ולא לשלב המקדמי של ההכרה במום או בקשר הסיבתי. המשיב טען כי הפוסט טראומה שלו נבעה מאירוע במהלך שירותו הצבאי במלחמת יום הכיפורים. לפיכך, קבע בית המשפט העליון כי על קצין התגמולים לדון בבקשה ולקבוע האם ניתן להכיר בפגם כקשור לשירות. פסק דין זה מחזק את חלוקת האחריות הקבועה בין קצין התגמולים לבין הוועדות הרפואיות ומבהיר את תפקידו של כל אחד מהם בתהליך הקביעה.