רע"א 8216/07

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לשתי בקשות הקשורות לבקשת רשות ערעור. הראשון, ע"א 8216/07, מתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין סכסוך חוזי בין מבקש למשיב. המבקש ביקש עיכוב הליכים מכוח סעיף בוררות בהסכמים, אך בקשה זו נדחתה על ידי רשם בית המשפט. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה בנימוק שהרשם משמש כשופט, ולכן יש לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון. לאחר מכן הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8216/07), בטענה כי ההחלטה התקבלה בתוקף תפקידו של הרשם ככזה, ולא כשופט. הבקשה השנייה, רע"א 9671/07, הייתה אמצעי זהירות שהוגשה ישירות לבית המשפט העליון, בבקשה להארכת מועד לבקשת רשות ערעור על ההחלטה, במקרה שבית המשפט העליון יקבל את הגדרת תפקידו של הרשם על ידי בית המשפט המחוזי. המשיבים טענו כי שתי הבקשות סותרות זו את זו, וכי על המבקש להבהיר את היכולת שבה קיבל הרשם את ההחלטה. בית המשפט העליון, שהסכים עם המבקש כי ההחלטה ניתנה בתוקף תפקידו של הרשם ככזה, קיבל את הבקשה בערעור אזרחי 8216/07 ונתן רשות ערעור. עוד קבע בית המשפט כי החלטת בית המשפט המחוזי והחלטת הרשם יבוטלו, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון בפני שופט בבקשה לעיכוב הליכים. משכך, הבקשה בר"ע 9671/07 נדחתה על הסף. בנוסף, חויב המשיב לשלם למבקש הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין, שניתן ב-19 בנובמבר 2007, מדגיש את הבלבול הפוטנציאלי הנובע מתפקידיהם הכפולים של הרשמים ומציע להם להבהיר את יכולתם בעת חתימה על החלטות כדי למנוע טעויות עתידיות.