ע"פ 436/79

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת להרשעה בעבירה על סעיף 246(ב)1 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שעניינו איום על עד. המערער, יחד עם אליהו ניר, איים על מתתיהו ולדמן, עצור נוסף, בשני ימים רצופים בחודש אוקטובר 1978, בעת שכולם היו עצורים במרכז אבו כביר. זאת, במטרה להפחיד את וולדמן ולגרום לו לחזור בו מהודעה שמסר במשטרה נגד המערער בדבר סחר בסמים וקשירת קשר. בית משפט קמא מצא את עדויותיהם של וולדמן ושל עציר נוסף, נביל רנדור, אמינות, למרות שלשניהם עבר פלילי. השופט סבר כי האיומים נעשו כמתואר, וכי האיחור של וולדמן בדיווחם למשטרה נבע מפחד. גם טענת המערער בדבר חוסר תיאום בין המועדים הנקובים בכתב האישום לבין ממצאי בית המשפט בפועל נדחתה. השופט שקל את חומר הראיות והעיד כי העבירות בוצעו בין ה-21 ל-24 באוקטובר, ולא בתאריכים הספציפיים שצוינו בכתב האישום. לצוות ההגנה של המערער היו הזדמנויות רבות להתאים את הגנתם והשופט הבטיח שתהיה להם כל הזדמנות להציג את טענותיהם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש את חומרת הפחדת עדים ואת השפעתה על מערכת המשפט, ולכן העונש שהוטל – שנתיים מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי – נמצא הולם ואושר. הערעור על ההרשעה ועל גזר הדין נדחה, ועונשו של המערער עומד בעינו.