בג"צ 109/70

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, נדונה המחלוקת ארוכת השנים על זכויות הבעלות והחזקה בין הקהילה הקופטית לקהילה האתיופית בירושלים. הסכסוך נסב סביב הכנסיות הקטנות והמעבר הקשורים לכנסיית הקבר. מבחינה היסטורית, השליטה הייתה בידי הקופטים, בעוד שהאתיופים תבעו זכויות היסטוריות, ותבעו את בעלותם עד שהקופטים, על פי דיווחים בתמיכה עות'מאנית, השתלטו עליהם. המתיחות הסלימה כאשר האתיופים החליפו מנעולים במהלך חג הפסחא 1970, והשתלטו על הקופטים בזמן שהקופטים התפללו במקומות אחרים. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לדון בסכסוך הבעלות המהותי בשל סעיף 2 לדבר המלך במועצה על פלסטין, אשר עשה דה-לגיטימציה לסמכות בית המשפט בעניינים אלה, ובמקום זאת הותיר אותם לרשות המבצעת לפי סעיף 29 לחוק יסוד: הממשלה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הקופטים היו "ברשות קודמת" והאתיופים פעלו שלא כדין בכך שלקחו את העניינים לידיים. לפיכך הורה בית המשפט למשטרה לסייע בהחזרת החזקה לקופטים, אלא אם הממשלה תפתור את המחלוקת המהותית עד 6 באפריל 1971. החלטה זו נשענה על עקרונות משפטיים מקומיים האוסרים על יחידים להשתמש בעזרה עצמית כדי לתבוע רכוש בחזרה ואישרה את הרעיון שיש לשמור על הסדר הציבורי, כאשר סכסוכים נפתרים בדרכים משפטיות. פסק הדין הדגיש את הצורך בהתערבות ממשלתית בנושאים רגישים ומורכבים הנוגעים למקומות קדושים, תוך התייחסות מיידית לסכסוכים שלאחר הפלישה כדי להבטיח את הסדר הציבורי. בית המשפט הכיר בסמכותה של הממשלה לנקוט צעדי ביניים במהלך הליך זה.