בג"צ 1290/02

תקציר

העותר, שחויב בתשלום אגרה בגין הנחת צינורות מים, פנה לשר הפנים, שסירב לשמוע את הערר בנימוק של היעדר אישור. לאחר מכן פנה העותר לבית המשפט וטען כי יש לבטל את החלטת השר. עם זאת, בית המשפט הסכים עם עמדת המדינה כי סמכותו של השר בעררים מוגבלת לסמכות נגד היטלים המוטלים לפי פקודת העיריות (אספקת מים), 1936. בית המשפט ציין את חששו הלגיטימי של העותר מהיעדר סמכות ייעודית לדון בהתנגדויות מסוג זה והציע לרשויות להקים לשם כך ועדות ערר. העתירה נדחתה, והותירה לעותר אפשרות לפנות לבית המשפט המוסמך, בעוד המדינה התחייבה להורות לרשות המקומית שלא להעלות כל טענות לשיהוי בנוגע לערר. ההחלטה ניתנה ביום 17.12.02.