דב"ע נב/49 - 3

תקציר

פסק הדין דן בזכות לקיזוז תביעות, ומסביר כי מדובר במנגנון הגנה העומד לרשות הנתבעים, המאפשר להם לקזז את חובותיהם לתובע בנסיבות מסוימות. בית המשפט מדגיש כי הדין המהותי קובע האם עומדת לנתבע זכות קיזוז, ובמקרה זה לא העלו המשיבים את סוגיית הקיזוז בכתב הגנתם. לפיכך, בית המשפט מחליט כי החלטתו של בית משפט קמא לנכות סכום כלשהו מהפיצוי שנפסק למערערת אינה ראויה. לאחר מכן, פסק הדין דן בסמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתביעת עובד נגד ערב של המעסיק. המסקנה היא כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון במקרים כאלה, שכן ערב אינו נחשב "תחליף" למעסיק לפי חוק בית הדין לעבודה. מודגשת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה וכוונת המחוקק העומדת מאחוריו. במקרה הספציפי דנן, הערעור בעניין הקיזוז מתקבל, והערעור על דחיית התביעה נגד הערבים (המשיבים 2, 3 ו-4) נדחה. פסק הדין נוגע גם באפשרות להעביר את נושא הערבות לבית משפט אחר, אך מחליט שלא לעשות זאת בשל הנסיבות הספציפיות. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו, כאשר המשיב מס' 1 משלם את הוצאות המערער בגין הערעור.