בג"צ 154/98

תקציר

בפסק הדין בבית המשפט העליון בעניין מינויו של מר איינשטיין למנהל מינהל בנייה כפרי במשרד הבינוי והשיכון, בחן בית המשפט את חוקיות מינויו, אשר עקף הליך מכרזי פומבי תוך מינוף סעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים). העותרים טענו כי פטור זה אינו ראוי ומינויו בטל מעיקרו, שכן מר איינשטיין לא עמד בתנאי הכשירות הנדרשים והתהליך העדיף יישור קו פוליטי על פני כשרון מקצועי. בית המשפט הדגיש כי שירות המדינה בישראל צריך להיות א-פוליטי ומקצועי, ומתח ביקורת על מינויים פוליטיים הפוגעים באמון הציבור, בשוויון ובאיכות השירות הציבורי. בית המשפט הדגיש כי מינויים חייבים להיעשות באמצעות מכרזים כדי להבטיח הגינות ואובייקטיביות, תוך התנגדות ללחצים פוליטיים שאחרת עלולים להוביל לחוסר יעילות מערכתית ולשחיתות פוטנציאלית. סעיף 23 נבחן, ממנו עולה כי הוא לא נועד לאפשר פטור גורף מחובת מכרז, תוך ניתוקו ממנגנונים שנועדו לאזן בין טוהר המידות הפוליטי לבין היושרה הפרוצדורלית. למרות ההכרה בצורך הממשלה ליישם מדיניות, בית המשפט התעקש כי אין בכך כדי לפגוע בנורמות ובסטנדרטים משפטיים. בסופו של דבר, בית המשפט פסל את מינויו של מר איינשטיין, והכיר בהפרות הפרוצדורליות שלו, אך התיר תקופה של שישה חודשים לממשלה ולמר איינשטיין לארגן את סיום העסקתו כדי למתן שיבושים פוטנציאליים והשלכות אישיות. פסק הדין הדגיש את הצורך בציות חוקי במינויים ציבוריים, תוך הדגשת הדבקות בעקרונות יסוד של מינהל תקין ושלטון החוק במינהל הציבורי.