עב"י 30280-02-22

תקציר

פסק הדין מפרט את הפרמטרים שבמסגרתם דן בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין של בית הדין למשמעת, כאמור בסעיף 43 לחוק המשמעת. לא סביר שבית הדין יתערב בהחלטת בית הדין למשמעת, אלא אם כן יש ראיות לחוסר סבירות, חוסר מידתיות או טעות משפטית. תכליתם של אמצעי המשמעת אינה ענישה אלא מתמקדת בהבטחת תפקודו התקין של השירות הציבורי ובשמירה על תדמיתו בעיני הציבור. בהינתן מטרה זו, בית הדין נותן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי, במיוחד במקרים של הפרת אמונים, וחומרת הסנקציות עולה עם הוותק של העובד. במקרה דנן, בית הדין לא מצא חוסר סבירות או חוסר מידתיות בהחלטת בית הדין למשמעת להעביר את המערערת – שכיהנה בתפקיד בכיר כמנהלת אגף משאבי אנוש – מתפקידה, ולהטיל מגבלה של שלוש שנים על חזרתה אליו. עם זאת, בית הדין מצא צדק בטענת המערערת בדבר דרגתה, ותיקן את פסק הדין כך שיקבע כי שכרה בתקופת ההורדה ישקף ירידה לרמה 42, חזרה לרמה 43 לאחר שנה. יתר פסק הדין של בית הדין למשמעת, הכולל הרחקה מיידית ופסילה לשלוש שנים, עומד בעינו. זאת ועוד, בית הדין פסק שלא לחייב את המשיב בהוצאות, לפי סעיף 36 לחוק המשמעת, שכן התביעה לא הייתה חסרת בסיס.