סע"ש 48603-08-18

תקציר

התובעת, רופאת שיניים משקמת מומחית, עבדה באותו מקום עבודה פיזי בשתי מרפאות שיניים שונות לאורך תקופה. המרפאה הראשונה, "חיוך השן", העסיקה את התובעת עד שהגיעה לחדלות פירעון בשנת 2014. בהמשך, החלה התובעת לעבוד במרפאה הנתבעת באותם תנאי עבודה, הכוללים שתי משמרות שבועיות בנות 4-5 שעות כל אחת. התובע שימש בתפקיד המנהל הרפואי של הנתבעת והשתמש בציוד ובשירותי המרפאה. לא היה חוזה כתוב המפרט את תנאי העסקתו של התובע, מה שהוביל למחלוקת האם הוא שכיר או עצמאי. בית הדין קבע כי בין התובע לבין הנתבעת התקיימו יחסי "עובד ומעביד". למרות עצמאותה של התובעת, דינמיקת הכוח וחוסר תום הלב במערכת היחסים, מצא בית המשפט כי הנתבעת לא הציעה לתובעת בחירה בין העסקה לעבודה עצמאית וכי התובעת הייתה חלק מהמערכת הרגילה של הנתבעת. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי הציעה לתובע שכר חלופי נמוך מזה שהוא מקבל כיום. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לחשב את זכויותיו של התובע על בסיס שכר חודשי של 16,000 ₪ למשרה של 20%. באשר לנסיבות פיטוריו של התובע, מצא בית המשפט כי לנתבעת לא הייתה כל כוונה להרע את תנאיו של התובע או לאלצו לשנות את חוזהו. במקום זאת, ניצל התובע שיחה סתמית בנוגע לשינויים אפשריים כדי לסיים את העסקתו. כתוצאה מכך, קבע בית הדין כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים לפי חוק הפיטורים. עם זאת, חישב בית המשפט את זכויותיה של התובעת בגין דמי חברה, הבראה, חופשה והוצאות, בסך כולל של 83,335 ₪, שישולמו על ידי הנתבעת. סכום זה כלל הפרשות בשיעורים משתנים, 24 ימי הבראה בשווי של 378 שקל ליום, 69 ימי שכר מלא ו-33 ימי שכר יחסי בגין חופשות ו-8,000 שקל הוצאות. לתובע לא נפסק כל פיצוי לא ממוני. בית המשפט הגיע למסקנה כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכום המחושב, אשר יצבור ריבית ויהיה צמוד למדד כנדרש בחוק מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום. בנוסף, כל אחד מהצדדים רשאי לערער על ההחלטה בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה. ההחלטה נחתמה על ידי נציגי הציבור והשופט עמיצור איתם, ועותק ממנה הופץ לשני הצדדים.