עש"א 37890-01-24

תקציר

בית המשפט מצא כי המערערת אכן נקטה בפרקטיקות מטעות כמפורט בחוק הגנת הצרכן, בכך שפרסמה מקרקעין שאינם זמינים לבנייה מבלי לגלות עובדה זו כראוי. המבחן האובייקטיבי להטעיה, השואל האם ניתן להטעות צרכן סביר, עבר בבירור במקרה זה. הפער העצום בין מציאות המצב לבין הפרסומת לא היה שנוי במחלוקת על ידי המערערת. עוד קבע בית המשפט כי הרשות המטילה את הקנס פעלה בגבולות הזמן שנקבעו בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, וכי המערערת לא הביאה כל ראיה קונקרטית לנזק ממשי הנובע מעיכוב אפשרי בהליך המינהלי. זאת ועוד, בית המשפט העניק למערערת הפחתה משמעותית של 50% מהסנקציה הכספית הקבועה בתקנות ההפחתה, אך לא קיבל את טענת המערערת להפחתה נוספת בשל נסיבות אישיות, שכן נסיבות אלה לא הוכחו, והמערערת היא גוף תאגידי. לבסוף, דחה בית המשפט טענות חדשות שהעלתה המערערת בדיון, שכן הן לא הוצגו בשום שלב במהלך ההליך המינהלי. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.