עמ"ש 42920-05-13

תקציר

הערעורים נובעים מפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים שעסק במערכת יחסים בין בני זוג גרושים. האישה ערערה על סכום הפיצוי שנפסק לה בגין תביעת נזיקין ותביעת לשון הרע נגד הגבר, וכן על דחיית תביעתה למחצית הפיקדון שנלקח על ידו מחשבונם המשותף. בתוך כך, ערער הגבר על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה במספר נושאים, ובהם תיארוך איזון המשאבים, ודחיית תביעותיו להשבת סכום כסף והשבת תכולת דירה. בית המשפט העליון הסכים עם האישה כי סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט לענייני משפחה אינו מספיק בהתחשב בחומרת מעשיו של הגבר, שכללו אלימות פיזית ונפשית שנמשכה שנים רבות, ולכן הגדיל אותו ל-500,000 ₪. עוד קבע בית המשפט העליון כי לתביעת לשון הרע מגיע פיצוי גבוה יותר, ופסק לה 100 אלף שקל בגין כך. בית המשפט בחר שלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין הפיקדון, ומצא את הקביעות העובדתיות מעוגנות בראיות. בית המשפט אישר גם את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה הנוגעים לערעוריו של הגבר, שעסקו בין היתר במועד איזון המשאבים, בתביעות להשבת רכוש ובטענות לאלימות פיזית. טענותיו של האיש סתרו לא פעם את הראיות העובדתיות, והערכאה הגבוהה יותר בחרה לקבל את החלטות הערכאה הנמוכה יותר, שהתבססו על עדויות עדים והרשימו את בית המשפט. לסיכום, ערעורה של האישה התקבל עקרונית, והגבר חויב לשלם לאישה פיצוי בסך 600,000 ₪, בנוסף ל-25,000 ₪ לכיסוי הוצאותיה בשני הערעורים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים.