פש"ר 35629-05-18

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב בקשה לביטול הענקת נכס מכוח סעיף 96 לפקודה, המאפשר ביטול הענקות נכסים שניתנו על ידי חייב ללא תמורה ראויה לפני הכרזה על פשיטת רגל. ההוראה נועדה להגן על הנושים על ידי כך שניתן יהיה לחלק את נכסי החייב ביניהם באופן שוויוני. על פי כלל "הייחוס ההפוך", נכסי החייב מועברים לנאמן ממועד הכרזת פשיטת הרגל. במקרה דנן, הסכם המכר בין החייב למשיב נכרת כתשע שנים לפני מתן צו הכינוס. על בית המשפט היה לקבוע האם החייב היה חדל פירעון בעת מתן המענק, ואם לאו, האם המשיב זכאי לאחד החריגים המנויים בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, אשר יהפוך את המענק לתקף. בית המשפט מצא כי החייב אכן היה חדל פירעון בעת מתן המענק. עם זאת, היא גם הגיעה למסקנה כי המשיב היה קונה בתום לב ששילם תמורה יקרת ערך עבור הנכס. בית המשפט קיבל את טענת המשיב כי מחיר הרכישה שיקף נאמנה את שווי השוק של הדירה, שנמכרה בעסקה במזומן וחייבה עבודות גמר. בנוסף, בית המשפט לא מצא ראיות לעסקאות סיבוביות, כאשר כספי המכירה יועילו לחייב. המחלוקת המרכזית הייתה בנוגע לתשלום התמורה, כאשר הנאמן פקפק בטענת המשיב כי שולם מלוא הסכום בסך 800,000 ₪. עם זאת, בית המשפט קיבל את הראיות שהציג המשיב, מהן עולה כי הסכום נמשך מחשבון הבנק של החייב, ומצא כי המשיב, כמקבל התשלום, מילא את חובתו להוכיח את התשלום. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי ההענקה תקפה וכי בקשת הנאמן לבטלה תידחה. למשיב נפסק הוצאות בסך 5,000 ₪ מקרן כינוס הנכסים. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים.