בש"פ 4923/11

תקציר

המדינה והנאשם, בנו זוסמן, ערערו על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר את זוסמן, עד למשפטו, למתקן כליאה פרטי חלופי בתנאים מסוימים. המדינה טענה כי יש לעצור את זוסמן בשל סיכון הבריחה, ואילו זוסמן ערער על ההחלטה בנימוק שהראיות שהציגה התביעה אינן עומדות ברף המעצר הנדרש. שופט בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה, דחה את ערעורו של זוסמן וקיבל את ערעור המדינה. נמצא כי ראיות התביעה, לרבות מעורבותו של זוסמן בעסקת מקרקעין במרמה, עמדו בדרישת הראיות לכאורה. בנוסף, נוכח סיכון בריחתו של זוסמן, הורה השופט על מעצרו עד תום ההליכים. זוסמן נמלט לרומניה עשור קודם לכן והוסגר לאחרונה. השופט ציין את הדמיון בין הראיות נגד זוסמן לאלה שהוצגו בתיק קודם נגד שותף, שהסתיים בהרשעה. השופט הדגיש כי אפיון הקשיים הראייתיים על ידי בית משפט קמא אינו מוצדק, וכי חלופת המעצר לא הפחיתה די הצורך את סיכון הבריחה. בנוסף, בקשת המדינה להאריך את מעצרו של זוסמן ב-90 יום התקבלה, תוך הכרה בקצב האיטי של ההליכים בבית המשפט המחוזי. פסק הדין הדגיש את הצורך בהמשך מעצרו של זוסמן, במיוחד בהתחשב באפשרות הסבירה של הסתרת כספים וקשריו בחו"ל.