ע"א 622/75
פסק-דין עליון
תקציר
פסק דינו של בית המשפט העליון היה לטובת המשיבים, בעלי הקרקע, וכנגד המערערים, אם ובנה השוכרים דירת מגורים בהרצליה. על פי פסק הדין, האם איבדה את זכויותיה כדיירת מוגנת כאשר נטשה את הדירה. בית המשפט קבע כי נישואי האם והמעבר לחיפה לאחר מכן, כמו גם שהותו של בנה בכפר נוער, מהווים נטישה. כמו כן, נמנע מהבן מעמד של דייר עצמאי, שכן בית המשפט פירש את המונח "מוזנח" בחוק הגנת הדייר כמסמל ניתוק מוחלט של קשרי המשפחה ולא חוסר דאגה למגורים בלבד. השופט שרשבסקי, שנתן את פסק הדין, קבע כי חזרתה של האם לדירה לאחר הגשת הערעור היא ניסיון לרכוש אותה מחדש, דבר שהחוק אינו מגן עליו. השופט לנדוי והשופט עציוני הסכימו עם פסק הדין, האחרון הביע היסוס והציע כי חוק הגנת הדייר יוכל להשתמש בהבהרה כדי למנוע עיוותים משפחתיים. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לפנות את הדירה ולשלם למשיבים הוצאות בסך 2000 ליש"ט.
חקיקה מקושרת
ע"א 622/75 חנה אבני נ' רות ו-אלכסנדר יונש, עליון (27.5.1976)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.